|
|
עמוד:13
העניין המשותף המקשר בין פרטים תחת אילוצים של פומביות וכלליות . חברה אזרחית היא קהילה גמישה וארעית המעמידה שוב ושוב בסימן שאלה את הלגיטימיות של המשטר , מסוגלת להתעלם מן הערכים שקובע שוק הסחורות , ומוכנה לכפור בהיגיון הרייטינג המניע את אמצעי התקשורת ובמהימנות הייצוגים והמידע שהם מפיצים . הרבה עניינים משותפים , שאינם משתלבים בהכרח לעניין משותף אחד כולל , משמשים בסיס להתקשרויות חברתיות שאין להם עוגן בספירה ציבורית הומוגנית והן ארוגות ברשתות רבות וסבוכות , קשורות בקשרים שאופיים משתנה מעת לעת . אפשרות קיומה של חברה אזרחית כזו היא הבסיס ללגיטימיות של המדינה , לגבולות האומה ולמגבלות שיש להטיל על הביטויים הפוליטיים של הלאום ( אופיר מסכים בעניין זה עם בשארה ) ושל קבוצות שייכות פרטיקולריות אחרות . חלקו השני של הספר כולל מאמרים הבוחנים מקרוב מאפיינים של חברה אזרחית ותהליכים של "התאזרחות" במגזרים ובתחומים שונים בחברה הישראלית . חלק זה נפתח במאמרם של יואב פלד וגרשון שפיר המזהים שלושה "שיחי אזרחות" שונים בתרבות הפוליטית הישראלית : רפובליקני , ליברלי ואתנו לאומי . פלד ושפיר מציעים ניתוח סוציולוגי היסטורי של החברה הישראלית המבוסס על הטענה , כי השילוב בין שלושת שיחי האזרחות הללו הוא שאפשר לקבוצה הדומיננטית בחברה - האליטה של תנועת העבודה - ליישב בצורה קוהרנטית ולגיטימית את המתח שבין שני הדחפים הבסיסיים של מפעל ההתיישבות הציוני - הדחף המדיר של בניית אומה בתנאים של חברת ספר קולוניאלית , והדחף המכליל של בניית מדינה דמוקרטית . המפגש בין שני דחפים אלה הוא שהיבנה את " משטר השילוב" הישראלי - האופן שבו מוגדרת אזרחותן של הקבוצות השונות . מסלול התפתחותה של החברה הישראלית , טוענים פלד ושפיר , מוביל אותה ממשטר שילוב של חברת ספר אל משטר שילוב אזרחי , במשמעות הליברלית של המושג . תהליך זה של ליברליזציה , שבמסגרתו התנהל עד כה גם תהליך השלום , מתבטא , בין היתר , בירידת משקלו של שיח האזרחות הרפובליקני ובעלייה במשקלם של שני שיחי האזרחות האחרים בתרבות הפוליטית הישראלית , תוך החרפת המאבק ביניהם . ניצה ברקוביץ' דנה באזרחותן של הנשים במדינה היהודית ציונית דמוקרטית . אזרחות זו מכוננת , לטענתה , על ידי המפגש בין שלושת שיחי האזרחות שבהם עוסקים גם פלד ושפיר . מפגש זה מבנה את אזרחותן של נשים במסגרת דיאלקטיקה של שוני ושוויון . הנשים נתפסות כשוות לגברים בחובתן לתרום למפעל הציוני ובזכותן לקבל זכויות ההולמות את תרומתן ; אולם תרומה זו עצמה נתפסת כשונה וכייחודית - "עלייה פנימית" - ואזרחותן נתפסת , בהתאם לכך , באימהות . כך , הדרתן של הנשים מהתחום הציבורי איננה מוצדקת בחוסר יכולתן לתרום לתחום הזה , אלא דווקא בחיוניות התרומה הדמוגרפית שלהן למפעל הציוני . על כן , עקרון השוויון הליברלי , המוצא את ביטויו , למשל , בחקיקה מתקדמת בנושא זכויות
|
|