|
|
עמוד:12
אמורים להיות מיעוט גדול מאוד במדינה היהודית . מצב זה השתנה מהותית במלחמת , 1948 והרוב היהודי אף התחזק עקב השליטה היהודית על העלייה לישראל ועידוד ממשלתי ממשי של עלייה יהודית . הסטטיסטיקה פחות מדויקת בכל הנוגע לשסעים הפנים יהודיים , שכן הקטגוריות שלהם מסובכות יותר לזיהוי . מוסכם , כי החרדים מהווים כ 8 אחוזים מן האוכלוסייה , כי האורתודוקסיה הדתית עומדת על כ 5 ו אחוז , וכי ישנה קבוצה מסורתית גדולה למדי . גם גודל קבוצת החילונים בעיקרון אינו ברור , וההערכות נעות בין 20 אחוז ל 30 אחוז . בעוד שהאזרחים שאינם שומרי מצוות מצויים ברוב ניכר , נראה כי החילונים בהכרה הם מיעוט . מתחילת הדרך , ובמידה פחותה היום , לא מתקיימת סימטריה בין שני השסעים הגדולים . השסע היהודי ערבי "נהנה" כל השנים מבולטות נמוכה מאוד ומטיפול חד צדדי בעיקרו , כוחני ולא שיתופי . לא מתקיים דיון ציבורי שיטתי במעמד ערביי ישראל , ובדרך כלל נציגי היישוב הערבי אינם שותפים להחלטות המדיניות הנוגעות למעמדם ולרווחתם . השסע הפנים יהודי , לעומתו , זכה לעיונים מפורטים ולליבון מתמיד , והעיסוק בו כלל , בעיקרו , יצירת מנגנוני הידברות ופשרה , שהתבטאו בהסכמה כמעט כללית לעקרון הסטטוס קוו ולסטיות מוסכמות ומבוקרות ממנו . על אף הבדלים חשובים אלה בטיפול בשני השסעים , הללו חלקו ביניהם גם דבר מה משותף : הטיפול בעניינים הקשורים בשניהם נעשה במסגרת " פוליטיקה רגילה , " בדרך כלל בהסדרים מינהליים בעלי בולטות נמוכה , או באמצעות חוקים נקודתיים שהנציחו מצב קיים , ולא במסגרת של הסכמות עקרוניות כלליות , חוקתיות , מוצהרות ומסגרתיות , שהיו קשות להשגה . תוצאת הלוואי לכך היתה , שבית המשפט שמר בדרך כלל על פרופיל נמוך במחלוקות כמו גם בקווי המדיניות שנועדו לפתור אותן . באשר למגזר הערבי , בית המשפט נהג להתערב רק בעניינים פרוצדורליים . שיח שדגל בחוסר התערבות בתכני ההחלטות של רשויות המדינה גרם לכך , שהגנת בית המשפט על זכויות ואינטרסים ערביים היתה כמעט לא קיימת . השיח של החלטות אלה היה בדרך כלל ניטרלי , ורק לעתים רחוקות התבטאו . 5 סקירת השסעים המרכזיים בחברה הישראלית וציון כמה מדרכי הטיפול בהם מופיעים אצל הורוביץ וליסק . 6 . 1990 ראו דיון בפרק השני , למטה , בשאלת הטעמים לכך שישראל לא אימצה חוקה .
|
|