|
|
עמוד:10
כאשר אלומה של אור פוגעת במשטח ישר וחלק , כגון פיסת מתכת מבריקה , האלומה מוחזרת באופן שזווית הפגיעה שווה לזווית ההחזרה ( הזוויות הן בין כיווני האלומה לבין האנך למשטח . בחוק ההחזרה נדון ביתר פירוט בפרק הבא . ( ביחידה הקודמת למדנו , כי חוק זה מאפיין החזרה של גליס ( ראה איור 4 . 7 ביחידה . ( 2 אולם גם כדור גומי המתנגש התנגשות אלסטית בקיר , מוחזר מהקיר באופן שזווית הפגיעה שווה לזווית ההחזרה , משום שרק כך מתקיים חוק שימור התנע . מכאן שחוק ההחזרה אינו מאפשר לקבוע אם האור הוא זרם חלקיקים או גל . בשנת 1801 הוכרעה המחלוקת , כאשר הרופא האנגלי תומס יאנג ( 1829-1773 / T . Young ) ביצע ניסוי פשוט , שסיפק הוכחה ניצחת למודל הגלי של האור . הניסוי ההיסטורי של יאנג מתואר באיור . 1 . 1 אלומה של אור שמש פוגעת במחיצה שבה יש חור קטן , . a האור העובר דרך החור פוגע במחיצה שנייה , ובה שני חורים קרובים , b ו . & 2 על מסך המוצב אחרי המחיצה השנייה מופיעה תבנית של נקודות בהירות ( מוארות ) וביניהן אזורים חשוכים . תוצאות הניסוי אינן מפתיעות , אם מניחים שהאור הוא גל . בגלל ממדיו הקטנים של החור , a הוא מהווה מקור נקודתי של גל אור כדורי ( לפי עקרון הויגנס . ראה סעיפים 4 . 4 ו 6 . 1 ביחידה . ( 2 כאשר הגל הכדורי פוגע במחיצה השנייה , שני החורים שבה פועלים אף הם כמקורות נקודתיים , הפולטים שני גלי אור כדוריים שווי מופע . כאשר הגלים הללו פוגעים במסך , הם יוצרים עליו תבנית התאגכות . באותם מקומות על המסך שאליהם שני הגלים מגיעים באותו מופע , עוצמת האור היא מקסימלית , ואילו במקומות שאליהם הגלים מגיעים במופעים הפוכים , עוצמת האור היא אפס . ( תופעה דומה מאוד להתאבכות גלים במים . עיין שוב בסעיף 6 . 1 ביחידה . ( 2 ניסוי יאנג היווה , כאמור , הוכחה ניצחת למודל הגלי של האור , משוס שמודל זה סיפק הסבר פשוט וטבעי לתוצאות הניסוי . המודל החלקיקי של האור , לעומת זאת , לא היה מסוגל כלל להסביר את תוצאות ניסוי יאנג . איור : 1 . 2 בשחזור מודרני של ניסוי יאנג , משתמשים במקור אור קווי ( חוט להט של נורה , למשל ) ובסדקים צרים , במקום בחורים . איור : 1 . 1 ניסוי יאנג
|
|