|
|
עמוד:7
שטחה , וזה יכלול גם מבנה המוקדש למחקר ולחינוך , ובו מגוון רחב עוד יותר של תוכניות לקהילות מצוקה ולבתי ספר . אך כיצד כל זה נוגע לאמנות הבריטית ? רבים מתחילים לתהות מדוע לא הגיחו אל הזירה קולות חדשים ומשמעותיים מאז הופעתם של האמנים המזוהים עם סאציי . האם ייתכן כי תשומת לב רבה מדי מוקדשת לערכה ^ ipnn והחברתי של האמנות , ולאו דווקא לאמנות עצמה ? יותר מכך , הציפיות המוגזמות מכוחה של האמנות לחולל שינויים חברתיים , מעוותות את משמעותה של האמנות במרחב הציבורי . בבריטניה , כמו במדינות אחרות באירופה , המרחב הציבורי הפך לזירה של חיכוכים בין אוכלוסיות שונות שאינן מצליחות למצוא זהות משותפת . קהילות רבות אינן רואות את עצמן כחלק מהקולקטיב האזרחי , ולכן נשארות כלואות בשולי השיח הציבורי , והופכות לחממה של טינה ושל כעס כלפי הממסד . זהו הרקע להנחה שהאמנות יכולה להחליף את המכנה המשותף האזרחי , ומכאן הציפייה מן הגלריות להתגייס למאמץ לגישור פערים חברתיים ופוליטיים וליצור חוויה חינוכית שווה לכל נפש . "המסר הוא שהאמנות אינה צריכה לרומם אותנו,- היא מנמיכה את עצמה למכנה המשותף הנמוך ביותר , " כותב מבקר האמנות הבריטי , מתיו קולינס nunnn" ( Collins ) הפכה לטיפשית , במה למבוכה ולאכזבה , במקום להיות במה להשראה ולערכים נשגבים,- תהליך של הסברים פרימיטיביים במסווה של חקירה רציונלית,- שילוב של אנרגיה מנטלית נמוכה ושל אדישות ויזואלית " . ואמנם , השפעתו של הדגש הפדגוגי ניכרת בכל ביקור במוזיאון או בגלריה ציבורית . לעתים נדמה שהמבקרים טרודים בעלונים , בחוברות ההדרכה ובלוחות הקיר המצביעים על הקשרים היסטוריים ועל תנועות אמנותיות , יותר מאשר בעבודות האמנות עצמן . נראה כי המפגש עם עבודת האמנות , אותו מפגש ייחודי שאינו ניתן להסבר , הנושא עמו גם את הסיכון שאולי לא נבין , שהפער לא יגושר , שאיכשהו נישאר בחוץ ; נדחק לשוליים , וכמעט נעלם בתוך רגעי הדממה השתולים בין ההסברים המוקלטים באוזניות . אך הרי דווקא המפגש הזה , ולא 1 u > DPKn ^ Djm rp * T של האמנות על פי ממשלת הלייבור , הוא המציע את ערכה החינוכי האמיתי של האמנות : דרישתה חסרת הפשרות לחשיבה עצמאית , למאמץ , לעמידה באומץ מול הבלתי מובן והלא ידוע , מול ההכרה שלעתים אין , ולא יהיה , מכנה משותף . כל מדיניות ממשלתית , חיובית ככל שתהיה מבחינת מטרותיה החברתיות או הפוליטיות , המביאה להיעלמותן של מפגש זה , אינה מתקבלת על הדעת . ? עדי דרוו י אברהם היא עוזרת עורר המגזין The Liberal © The National Gallery , London Photos : Andrew Brackenbury
|
|