|
|
עמוד:135
רק במקרים נדירים , יוצאים מן הכלל , יוכל מצפונו של הציוני להצדיק אמצעים כאלה של התמקחות מיוחדת . אבל כאן , צריך שיהא לכל אחד ואחד מצפונו שלו ; לא צו ה"הסתדרות , " העומדת על סף הפיכתה להסתדרות ערבית עברית , ומבחינה רוחנית כבר נהפכה לכזאת זה מכבר . המצפון הזה — אינו מצפוננו שלנו -.מובן , שהעבודה העברית בארץ ישראל צריכה להיות מאורגנת . אבל חירתו נא זאת על לוח לבכם , שה"הסתדרות" איננה ולא תהיה להסתדרות היחידה של העבודה העברית בארץ ישראל . ישנן גם הסתדרויות אחרות ; הן תגדלנה . החלטות ה"הסתדרות" אינן נוגעות להן . גם לשכות העבודה שלה אינן נוגעות להן ; הן שואפות ללשכות נייטראליות , המנוהלות על ידי רצון לאומי , ולא מעמדי . אין הדבר נוגע להן , אם הכריזה ה " הסתדרות" שביתה \ הן עצמן מחליטות , — הואיל וענייני האומה , ולא תועלת הקבוצות לנגד עיניהן , מה מועיל ומה מזיק להתיישבות . שום כתם אין לו לאדם , המסרב ללכת אחר עריקים ן זהו כבוד ולא קלון . כך יהיה גמ להבא , כל אימת שידרוש את הדבר הזה המצפון הציוני של הפועלים , המחוננים בבית הספר של הציונות הטהורה . אני שולח לכם ברכת שלום והבטחה , כי נעשה את המלחמה עד סופה . בארץ ישראל עצמה כבר נתפוגגה עמוקות תפארת המוסר של ה"שמאליות" המכורה , הזוחלת על גחון בפני גבירים מחוץ לארץ ובפני מושלים מקומיים . גם הגולה מתחילה להבין את אופיו האמיתי של הגידול הזה . את עבודת ההתפכחות נביא עד סופה ועד הניצחון . : בשעת כתיבת מאמרו זה עדיין לא היה בידי ז'בוטינסקי המידע המלא על טיבה של השביתה בבית החרושת wan שנשאה אופי פוליטי , לא כלכלי . היא פרצה על רקע סירובה של ה"הסתדרלת" להתיר לבעל בית החרושת לקבל לעבודה פועלת המשתייכת ל"ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר . "
|
|