|
|
עמוד:129
כך -ורק כך אנו נאלצים לציץ , תוך אי שביעות רצון מסויימת , את העובדה שבעיתונות הרוויזיוניסטית , מחוץ לזו שבפאריס , נתפרסמו בנוגע לוועידה בווינה שורת מאמרים בעלי תוכן ונימה בלתי רצויים בהחלט . הוועידה החמישית של ברית הצה"ר הוקדשה לרעיון האחדות . לשם מטרה זו עמלו בווינה קשות וביושר לב צירי כל הארצות וכל הזרמים . כל צד הקריב קרבנות . כל אחד הסכים לכך , שכמה מן העקרונות היקרים לו לא ימוצו בדיונים עד תום , כדי שלא להביך את השותפים לרעיון , אולם עם זאת רווחה האמונה , שגם שאר השותפים ינהגו כך מתוך יחס גומלין , יכבדו ויגנו על העקרונות , שלא מוצו עד תום . כל אותה עבודה קשה הניבה תוצאות טובות : בשעה שהועלו הצעות ההחלטות ורשימת המועמדים לחברות בוועד הפועל , נתגבש הסכם על כל סעיפיו העיקריים , ומשתתפי הוועידה התפזרו בהיותם נתונים תחת הרושם , שהאחדות אכן הושגה והובטחה . כל צד השיג משהו , כל אחד שיכנע את הוועידה בהגיון חלק זה או אחר של דרישותיו המיוחדות . לא היו מנצחים ולא מנוצחים . כזאת היתה רוח הוועידה , ורק ברוח זו מן הדין היה לכתוב עליה . עתה אין כל טעם ל"הרגיז" זה את זה : "אהה , אתה רצית זאת וזאת , אבל לא השגת . " בבואנו לפרש את ההחלטות השונות של הוועידה אל לנו לטשטש צד אחד של משמעותן ולהדגיש רק את הצד השני , כאילו מתוך רצון לאכזב , להרגיז ולדחות מישהו . ורע מאוד לעשות שפטים תוך עשיית חשבון לאחור עם בני פלוגתא לשעבר , ולדבר מתוך זלזול בקבוצות שלימות בתוך "הברית . " כל זה מיותר מאוד ; ועם זאת עולות נעימות כאלו בעיתונות הרוויזיוניסטית , גם ביידית וגם בעברית , ואפילו בשפה הגרמנית ( אם כי במידה פחותה בהרבה . ( משום כך מוצאים אנו לנחוץ לקבוע כמה תקנות , ונייעץ במפגיע לכל חבריה ופעיליה של ה"ברית" להשתמש בהן ביחסם להנהגה . ראשית דבר : הוועידה אישרה את הסכם קאלה . לא ניתן לפרש את " דבר קיומו" של הסכם קאלה , כאילו הוא נועד רק לתת רשות רבת חםד לרוויזיוניםטים בודדים שלא לשקול את השקל אם אין הם רוצים בכך ( לא היה כל צורך במתן רשות כזאת — בתקנון ה"ברית" לא נכלל מעולם
|
|