פרק שלושים־וארבעה "סקריה"

עמוד:419

המזוודה העבירו אל "סקריה" וה"מריד " . התרחקה . הקפיטן הגורילה עמד על הגשר' נפנף בידו וצעק לנו ברכה לדרך . כד יצאנו לדרכנו לארץ ... יצאנו לדרך המסע היה קצר מאוד . היינו בים רק שלושה עשר יום . אולם היו אלה ימים מלאי מאורעות . עזבנו את םולינה בראשון בפברואר בכיוון לזונגולדג , באנטוליה הצפונית , בערך יום אחד מזרחה מן הבוספורוס , — מקום שעמדנו להצטייד בפחם , כיוון שאי אפשר היה להשיגו ברומניה . הייתה שעת בין הערביים כאשר הפלגנו . חופה הנמוך של סולינה התרחק במהירות מעינינו ומצאנו את עצמנו בים הפתוח והסוער . ההתלהבות בשעת ההפלגה הגיעה כמעט להיסטריה , אולם היא הושבתה במידת מה למראם הטרגי של הנשארים בחוף . שעות מועטות של גלישה על פני הגלים שטפו את העקבות האחרונים של קשיי העבר . סולינה נשכחה . הועסקנו דיינו בסכנות ההווה והעתיד . כבר בלילה הראשון נאלצנו להפסיק את פעולת המכונות למשך שש שעות בגלל תיקון קל . האניה הייתה בתינו ; כולה לחסדי הגלים . בשלושת מחסני הפחם העמוקים שכבו למעלה מאלפיים איש חולים במחלת הים . אחרי שלושים ושש שעות הפלגה הגענו לנמל זונגולדג , בשעות הבוקר המוקדמות של השלושה בפברואר . 1940 במפרץ הצר והמוגן היה הים שקט . מזג האויר היה נוח . יכולת לעלות על הסיפון בלי מעיל וכאשר עלתה השמש הרגשת את חומה על עור גופך . אחרי האימים של הדנובה הקפואה , היתד . ההרגשה כאילו נכנסת פתאום לגן עדן . העולים הרגישו כאילו נולדו מחדש . הייתה זו כמעט שמשה של ארץ ישראל . נשארנו בזונגולדג עד לצהרי החמישה בפברואר . בינתיים הוקם "קברט" ועל הסיפון נבנתה במת תיאטרון . נתארגנה מקהלת בית"ר ששרה כבר מספר שירים עבריים . כל יום שרו הימונים , שירי אהבה , שירי קרב וחופש . הקהל הצטרף לשירה . לבסוף שרו את "התקווה . " מעולם עוד לא ראיתי עם רב כזה שר את "התקווה" כשכל אחד שר אותה בהכרה מלאה , שזהו שיר תקוותו האישית . אותו יום ניצח רב החובל על 37 טכסי חתונות . הם נרשמו על ידו בדרכונים של החתן והכלה ולאחר מכן הוכרו על ידי ממשלת המנדט כחוקיים . אחרי מספר שעות עזבנו את זונגולדג בדרכנו לקושטא . אולם פר » קרה מקרה מעציב — אחת הנוסעות מתה . היא הייתה חולנית זמן רב לפני צאתה לדרך' מבלי שנדע על כן . היו לנו באניה חמישים ושניים רופאים , מחסן תרופות וכל מה שהיה באפשרותם עשו למענה — וללא תוצאות . לא הכרתי אותה אישית . סופר לי שהייתה מקובלת מאוד על העולים . היא השאירה בעל על ה"סקריה / ' מותה נגרם כתוצאה מחולשה כללית של הלב , שהוחלש עוד יותר על ידי הסבל הרב במשך החורף .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר