פרק שלושים־ושלושה "ספירולה", "סטורנוס", "גריין"

עמוד:393

המנהל שיסייע בידי פלטין לכשיגיע . הבחורים באורשובה הבטיחו גם הם לטפל ולעזור . חזרתי לבוקרסט ושם התברר שהאניות התעכבו ביוגוסלביה לפי בקשת הקהילה היהודית שהכינה להם צידה לדרך . אחרי שבוע הם הגיעו למולדובה ועגנו באמצע הנהר . מנהל המכס ביקר אותם בערב הראשון לבואם . הם סידרו לכבודו "קברט וינאי" שרו שירים , השקו אותו י"ש ' ולימדוהו לברד "תל חי . " מאוחר בלילה הוא ירד אל הסירה הקטנה כדי לשוב לחוף . הבית"רים מהאניה הריעו לכבודו . הוא הזדקף בסירה , עמד , הרים את היד וצעק "תל חי" ונפל למים . בקושי רב הצילו אותו מתוך זרם הנהר המהיר . ימים אחדים אחרי זה חזרתי למולדובה ונוכחתי במסדר של השיירה . זה היה מגעי הראשון אתם . השיירה עשתה עלי רושם נהדר . סדר ונקיון מופתיים . חומר אנושי שאתו אפשר לנסוע עד לסוף העולם . אמרתי להם שלפניהם דרך ארוכה ורבת תלאות אבל הם יגיעו . יש לציין שהפעם באתי מאורשובה מלווה מכונית משא מלאה כל טוב , משלוח יהודי אורשובה לאנשי האניה . הסולידריות שהראו בימים אלה יהודי רומניה כלפי אחיהם הנרדפים יכולה להרשם כאחד הדפים הבהירים בתולדות הימים השחורים ההם . בראש השיירה מצאתי לא רק את פלטין אלא גם את אליהו גלזר . בשעת ביקורי במולדובה ישבה עדיין השיירה על שתי אניות נהר סלובקיות קטנות שגררו אחריהן שתי רפסודות . המקום היה רב , אבל כולם ציפו מתוך חרדה לרפסודה הרומנית שעומדת להגיע למקום — שם הרפסודה "ספירולה" — שהם יצטרכו לעבור כולם לתוכה . את ההעברה הזאת עשו שלא בנוכחותי . את "ספירולה" פגשתי אחרי שבועיים ביום סופת שלג קרה בנמל ג'ורג'ו . תתארו לעצמכם רפסודה גדולה מאוד , עם שני מחסנים בעומק של כשני מטרים כל אחד . במחסנים הללו מסביב לחדר בנויה אצטבה של עץ משלוש קומות , הראשונה כמעט על הארץ והאחרונה כ 75 ס"מ מתחת לגג הפח המשמש סיפון לרפסודה . על האצטבות הללו ישנו בכל מחסן כ 250 איש . באמצע החדר שולחנות לימוד . על הסיפון הקימה פלוגת העבודה מספר צריפי עץ . בראשון היה מטבח עם תנור לבנים מתוצרת עצמית , מהצד השני צריף המרפאה , ואף חדר מיוחד לרופא שנים ד"ר בלקני . זה האחרון נודע לתהילה ברפסודה כא תו רופא השנים שעקר שן לנשיא מסריק ( או אולי היה זה הנשיא בנש , אינני זוכר . ( כמה מהבחורים בנו לו שם אפילו כסא מתקפל מיוחד המבטיח נוחיות מיוחדת לאותו המסכן שעוקרים את שניו . בשבוע הראשון נעקרו 67 שנים על כסא זה , אולם כפי שהסביר זאת הד"ר בלקני , לא מאחד אלא מכמה חולים . הצריף האחרון היה חדר המפקדה , שם נערכה כל העבודה המשרדית של השיירה במשך שלושה וחצי חדשי חורף ארוכים . זה היה

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר