פרק שלושים־ושלושה "ספירולה", "סטורנוס", "גריין"

עמוד:391

לשיירה בית"רית מפולין' שיירה שלא עברה את גבול פולין רומניה , עקב התערבות הממשלה הבריטית . בינתיים פרצה המלחמה ואלף הבית"רים אשר חנו על הגבול הרומני בשניאטין פוזרו לכל הרוחות ולבטח הושמדו , ורק מעטים מהם הצליחו לחדור לרומניה . בינתיים נשארה "וורקו" מוכנה להפלגה ואולם בעלה החליט להשתמש בה להובלת עצים למצרים וסירב לתת אותה לשיירה הפרגאית . אבל האניה עגנה עדיין בסולינה ואנו מסרנו לשלטונות הגרמניים שזוהי האניה . הם פנו בדבר אישור לממשלה הרומנית . הממשלה הרומנית דרשה מאתנו' באמצעות חברת התיירות הממשלתית , מכתב שאנו מתכוננים להסיע את השיירה הפרגאית ב"וורקו . " המכתב הזה ניתן בחתימתי . ב 10 באוקטובר נסעתי לרגל ענינים בית"ריים לקישינוב שבבסר ביה ומשם לצירנוביץ . בתחנת הרכבת ביאסי הופתעתי לשמוע פתאום שקוראים בשמי . הוצאתי את ראשי מבעד לחלון וראיתי שיש עבורי מברק מפרנקו לחזור מיד לבוקרםט , קרה אסון . שם נודע לי הדבר . פלטין הודיע במברק שהוא שכר על דעת עצמו רפסודה רומנית שתחכה לו בנמל הדנובה הרומני האחרון , מולדובה וקה , שלשם הוא יגיע עם 525 איש בעוד שבוע ימים על שתי אניות גלגלים סלובקיות מברטיםלבה . בשם מחלקת העליה בבוקרםט שלחנו מברק ארוך לפלטין שאם הוא יצא מבלי להעביר מקודם את הכספים , הרי הוא יצטרך לחנות בחורף בין קרחי הנהר ואנו מסירים מעלינו כל אחריות . התשובה באה בטלפון : אביו של פלטין הודיע שבנו כבר יצא את פראג בדרכו לברטיסלבה . בינתיים הגיע מכתב מפלטין : ידידי , אני מכניס אתכם " לבוץ . אין זו אשמתי . אל תדונו על הנעשה אצלנו לפי קנה המידה של ארצות אהרות — אין אנו הבעלים של נשמותינו . אני סומך עליכם , בית"רים , כי תדעו להציל את כולנו . " פרנקו שהכיר את הנהר הרבה יותר טוב ממני , אמר לי שאם אנו ננסה לעזור להם לא נצליח : הם ימותו כזבובים בחורף ושום דבר לא יעזור . רק יגידו שאני הרגתי אותם . אולי , לו ידעתי , כפי שהוא ידע זאת , את הצפוי לנו במשך החורף הממשמש ובא , הייתה תגובתי אחרת אבל אז לא ידעתי . אנו ישבנו בחדר במלון "מז'םטיק" שבביקרםט ושתינו קפה טורק . * חשבתי שלפרנקו היה סתם מצב רוח והתרגזתי . אמרתי לו : " פרנקו , אתה מכיר אותי בתור אדם שקטן" הוא ענה , "כן . " אז אמרתי : " הבט . " את ספל הקפה שהיה בידי העפתי בכל כוחותי אל הקיר שממולנו . הספל התפוצץ לרסיסים ובתם שחור וגדול התחיל לנזול לאט לאט לאורך נייר הקיר הצבעוני . אמרתי : "ואתה תפסיק את זה . " פרנקו כנראה שוכנע והפסיק . הוא לקח את הכובע והלך לקנות לי כרטיס רכבת למולדובה וקה . רק בדלת נעצר לרגע ואמר : "בחיי , שאתה משוגע , אבל מחובתי היה להתרות בך . " והוא יצא . כך התחיל מסע "סקריה . "

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר