|
|
עמוד:243
ההוא בתור וחכינו בקוצר רוח לרגע בו נתקרב לדודים הרותחים , התחלקה צעירה אחת עמ הצלחת המלאה שבידה ונפלה מהמדרגות . אחריה נפלו אחרים . התחילה בהלה איומה , צעקות , צריח , ת , ריצות אנשי הע , רה הראשונה וחושך מצרים מסביבנו . מאוחר בלילה אספו און הפצועים , העלו אותם על סיפון המפקד והגישו להם עזרה רפואית , מספרם היד . כ 12 גבר ואשה . למחרת בבוקר התקרבה אלינו אנית מלחמה איטלקית , כיוונה את תותחיה אלינו והורידה סירה קטנה ובה שלושים מלחים מזויינים , הם עלו על אנייתנו , נכנסו לתוך חדר המכונות , תפסו את המדרגות , את חדר רב החובל ואת כל המעמדות האסטרטגיות" ונתנו פקודה למלחים להפעיל את המכונות , כי בעוד כמד . שעות נוצא מן הנמל . כאן כבר לא היה מקום למרובים . אחרי שעתיים ראינו לפתע והנה מתקרבות אלינו שתי סירות עם מי שתיה , סירה מלאה אבטיחים ובקבוקי בירה . מה קרה ? מנין כל * ד . צידה" הזאת ? אף אחד מאתנו לא ידע . בסירה אחת ישבה גברת עם בנה והיא ,, ניהלר " . את ה"צי" הזה , ונתנה להם פקודות . אחרי כן הוברר לנו , שזוהי גברת יהודיה מאמריקה אשר בשמעה , שכאן עומדת אנית מעפילים , אספה בין מכריה האמריקאיים שנסעו אתה יחד על "מרקו פולו" חמש מאות דולר , והחליטה להגיש לנו מתנה . היא חשבה שלנו חסרים רק אבטיחים , בירה וסיגריות , ואת זאת היא הביאה לנו . לו היינו יודעים לפני קבלת המטען הזה , שהוא נקנה מכסף שנאסף על ,, מרקו פולו" לא היינו מסכימים לקבלו , כי בנדבות לא רצינו , אבל הדבר נודע לנו מאוחר והגברת כבר נופפה במטפחתה . הודינו לה — על טוב לבה . אחדים מן הנוסעים בקשו ממנה בחשאי שתקח מהם מכתבים ותזרוק לבית דואר , כי אנו לא יכולנו לכתוב כל הזמן הביתה . 2 באוגוסט יצאנו מרודוס ונסענו לאיזמיר סמירנה , 5 ימים וחצי . ברודוס לא הרשו ליו לקנות שום מצרכי אוכל . במשך כל אותו זמן אכלנו חתיכת אבטיח ושתינו חצי בקבוק בירה לארוחה ליום ותו לא . הרבה אבטיחים נשדדו בשעת הטעינה על ידי הנוסעים עצמם , כי הכל נעשה אז בחפזון , כדי להספיק לצאת מן הנמל בשעה שנקבעה לנו . בבוקר אחד הגענו לנמל איזמיר . מרחוק תרו עיני למצוא איזו פינה בחוף , שדמיוני יוכל לתאר לעצמו ששם טבל שבתי צבי את גופו . מכאן פנה החולם הגדול לארץ ישראל ויהודים רבים נהו אחריו , כעת שטה שוב ספינת נודדים יהודים בדרכה לארצנו ושוב עומדת לפנינו השאלה , מה יהיה בסופנו ?
|
|