פרק תשעה ־עשר "פאריטה"

עמוד:240

ויצאתי אל הסיפון . לא הייתה שמירה על יד חור היציאה ושום איש לא הפריע לי . כנראה , שהשומרים הלכו אף הם לישון . ראיתי והנה אנשים יוצאים עם כלי רחצה ממחסן עץ קטן שהיה בנוי על הסיפון . נכנסתי פנימה וראיתי שם ברזים של מים וסידורים לרחצה . האנשים שהתרחצו הבינו , כנראה , שב 7 בבוקר יהיה תור גדול לרחיצה , ולכן הקדימו , כדי שיוכלו להרתחץ כרצונם . התרחצתי גם אני . ב 7 בבוקר העירו את כולם , והתחיל התור לרחצה . קודם בתנו לנשים להתרחץ ואחרי זה נכנסו הגברים . אחרי ימים אחדים של נסיון נקבע חדר קטן מיוחד לרחצה לנשים וחדר מיוחד לגברים , וכך היו שני תורים ליד שתי הדלתות , אחד של נשים , שני של גברים . 1 3 ביולי בשמונה בבוקר צריכים היו לחלק את יארוחת הבוקר , אבל היא עוד לא הייתה מוכנה וחילקו אותה רק בעשר פחות רבע . קבלנו צלחת מלאה תה עם שני צנימים וריבה שחורה . נסענו כבר בים . לא ראינו שום דבר מלבד המים הכחולים ירוקים של הים השחור . האניה השאירה קצף לבן מאחוריה . הסובלים ממחלת הים הקיאו והחווירו , וכל אחד מצא את עצמו פתאום בעולם חדש לגמרי . היום עבר עלינו בהסתגלות לחיים החדשים . פשטנו את בגדינו שעלינו בהם על האניה , ולבשנו מכנסים קצרים וכל מיני דברים , שקלקולם לא יגרום לנו צער רב . כל היום עמד תור ארוך ליד חדר הרחצה , והצפיפות הייתה נוראה . אני ועוד כמה מחברי החלטנו לעבור בערב על האיסור , להימצא על הסיפון אחרי 11 ולהכנם בחצות הלילה לחדר הרחצה ולהתרחץ כהוגן , כי זמן אחר לא היה . ב 12 בלילה נכנסנו להתרחץ וכבר הספקנו לפשוט את בגדינו , כשפתאום שמענו קול צעקה . רב החובל פקד עלינו שנכבה את אור החשמל שבחדר הרחצה , כי הוא אינו רואה כיצד להוגיל את האניה . כיבינו את האור והתלבשנו בחזרה . כך בערך עברו עלינו חמישה ימים של הנסיעה . עברנו את הדרדנלים והתקרבנו לים התיכון . 1 8 ביולי נתפרסמה פקודה , הקובעת את חובותיהן ותפקידיהן של קבוצות המשמר . לנו נקבע " יום שרות" אחד לארבעה ימים . כל ערב היה עלינו לשלוח שלושה אנשים לנקוי בתי הכסא . שלושה ימים אחרי שעזבנו את קונסטנצה הודיעו לנו , שהגענו

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר