|
|
עמוד:120
לסל , ל את הדרך מחדש . צריך לרכוש את אמונם של בעלי האניות היווניים . ומי יבוא בסודם של מבריחים מקצועיים ואנשי העולם התחתון שכל חייהם כחש ומרמה וגניבה וגזל ? ראש בית"ר , זאב ז'בוטינסקי עומד בקשר מתמיד עם כץ . הוא רוגז על כץ משום שניתק את הקשרים עם גלילי . בענינים כאלה מוכרחים לסמוך על בעלי מקצוע היודעים להתהלך עם אנשי ים דוגמת היוונים . לבו חרד שלא יקרה אס . ן . אם תיאלץ השיירה לחזור עלול כל בניין העליה להתמוטט , דרך ההצלה היחידה תנותק גם היא . וההשפעה על המוני הבית"רים באירופה עלולה להיות הרסנית ביותר . נוספה לכך הטרגדיה של ארנולדשטיין . כץ עומד במגע טלפוני יומיומי עם ארנולדשטיין . אולם קצרה ידו מלהושיע . ובינתיים מתקרב מועד הכינוס העולמי של ביתי'ר בורשה , ומרדכי כץ , המזכיר הראשי של השלטון , אינו יכול לחלום אפילו על השתתפותו בכינוס , מכל שכן שאינו יכול לטפל בהכנתו . לפיומה מגיעים ריד פאול האלר , די'ר וילי פרל , אלחנן פנימונםקי , מנהל מחלקת העליה בנציבות בית"ר בפולין , ונציג הארגון בן מנחם , הוא יצחק רוז'ין — בן עמי . כולם יחד מטכסים עצה ומעלים תכניות מתכניות שונות , שכולן נראות מעשיות , אולם המציאות הופכת אותן לדמיוניות . השפעת יהודי המקום נושאת פרי . אמנם למראית עין ממשיכים השלטונות להפעיל לחץ ודורשים לצאת מפיומה בהקדם האפשרי . השלטונות יודעים במה המדובר , שזהו ענין של עליה בלתי חוקית , ובעומק לבם הם רוצים לעזור . ואמנם , עצם העובדה שהם סבלו את נוכחות הבחורים זמן כה ממושך למרות העיבדה שאין להם ויזות מתאימות — מעידה על יחסם האמיתי לענין זה . ברם , לכל דבר יש גבול . עוד מעט וימלאו חודשיים ימים מיום בואה של השיירה לפיומה וחופש הפעולה של השלטונות המקומיים מגיע לקיצו . בא היום הגורלי — התאריך האחרון שנקבע על ידי השלטונות,- אם לא תופיע האניה המקווה — עליהם לעזוב . יהודה בילו מתבקש להודיע לאנשים , שעליהם להתכונן לחזור לארצות מוצאם . יהודה מסרב . מאמצים רבים השקיעו הוא וחבריו כדי לרסן את האנשים , לעודד את רוחם ולטפח בלבם את האמונה שיום העליה קרב ובא ואיך ישא כעת את פניו אליהם ? לא , הוא לא יביא להם את הבשורה המרה הזאת . הוא מציע לקרוא את האנשים למסדר ומבקש שלמסדר יופיעו נציגי שלטון בית"ר ויאמרו לאנשים את אשר יש לומר . המסדר נקבע לשעה 10 בערב . בשעות הערב של אותו יום הגיעה העצבנות לשיאה . מרדכי כץ וחבר עוזריו מיואשים . מאחוריהם ימי עמל ולילות נדודים לאין ספור . חודשיים ימים הלכו לאיבוד ללא תועלת . כמה כוחות , מרץ וכסף הושקעו ובוזבזו כדי
|
|