ז. רקמות על מסכת המאנדאט

עמוד:56

ליצירת רוב ייחודי דוקר , בארץ-ישראל , ואחר גך ל"מ » ירת ולהנהגה בידיהם של היהודים ! " ושחבר הלאומים , שאישר בשנת 1922 את טופס המאנדאט , התכוון אף הוא לאותו דבר . ואולם גל הוויכוח הזה על דבורים וכוונות כבר נדחה עכשיו לגמרי על ידי הוויכוח על העובדות והמגמות של החיים עצמם . היהודים מתדפקים על שערי ארץ ישראל במספר כזה , שאף אם יכניסו אליה רק את החלק החמישי בלבד / הרי יתהווה תיכף גם רוב יהודי וגם מדינה יהודית , וזולת זה ייתגלה גם הצורך ההכרחי להנץ בהקדם האפשרי מקים בשביל שאר ארבע החמישיות . ולאסור עליהם א . ת הכניסה — הרי זו תהא אכזריות נוראה , כי הם מתדפקים על שעוי הארץ לא רק למען הרעיון הנעלה והיפה , אלא גם בסיבת המחסור זהמצוקה העצומים והנוראים . מתקבל דבר מחוסר כל הגיון : בדרך כלל , הרי מזמן נעשה תפקידה העיקרי כמעט של המשטרה הארצישראלית שלא לתת ליהודים להכנס , או לגרש את היהודים , שנכנסו לשם בדרך בלתי חוקית , ובה בשעה 1 קראת הארץ " הבית מלאומי של העם היהודי . " והמלה home" מזדהית בכל " המילונים האנגליים הטובים עם המושג - my castle " מבצרי , " מעוזי , ממלכתי , ששם אני השליט תגמור ואיש אינו רשאי לגגוע בי ... הדבר , שאכתוב תיכף , ייאמר בלא שום כוונה לעלוב את המדינאים של ממשלת המנדט , ואולם אין לי רשות שלא לבוא אליהם בתלונה ובתוכחה . הפוליטיקה האנגלית ביחסה לארץ ישראל בשנים האחרונות , מתאמצת להאפיל על מהותה של שאלה זו ולשים עליה מעטה ערפל , שיסתיר אותה לא רק מן העולם החיצוני או מן והיהודים איו הערביים , אלא קודם כל ממצפונם הפוליטי של האנגלים בעצמם . לצורך זה מוציאים מזמן לזמן אילו ספרים לבנים , מלייטוניימ , מוזרים , שבאיזו שקידה מיוחדת עובר כל אחד מהם בשתיקה על השאלה העיקרית דוקה — מה בעצם הבטחנו , איפוא ,

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר