ד. האנטישמיות של בני-האדם והאנטישמיות של כח המסבות

עמוד:35

שתתפתח תבונה שכזו . אבל תכונה זו קיימת > והיא קיימת אצל כולם — גם אצל היהודים ! ואי אפשר לעקור אותה מן השורש . • * אחת המסקנות החשופות ביותר , הנובעות מכאן , היא , — שהטרגדיה היהודית אינה שאלה יהודית בלבד , אלא גם שאלה בינ לאומית , אם מצבנו החמרי היא רע , הרי גם החברה , שבה אנו חיים , סובלת משום כך . אם אנו משוללי זכויות , הרי תוסר הזבוייות הזה מכניס שהיתות לתוך כל המשטר של יהמדי 1 ה . אם ברחוב או בטרקלינים שולטת ההטפה לאי סבלנות גזעית , הרי היא עלולה לפרוע לשמצה את הצבור . אפשר לציין ספנות עוד יותר איומות , אבל אין צורן בגן . דבר אחד ברור ; אילי נעלמה , בבוקר לא עב'ות אחד , כל התופעה של הגולה , וכל היהודים היו נמצאים מסודרים בדרן נס בשלום בארצם הם , הרי הנוחיות , שתיגרם ע"י כך , תהיה הדדית . הרצל היה הראשון , שהעמיד את השאלה בצורה שכזו . גם בזמנו — בשנת — 1896 > אף בימינו אגו דרוש , שהאדפ יהיה בעל רצון תקיף , כדי שיסיק ממנה מסקנות מותשות . כל היהודים , אפילו הציונים המובהקים ביותר , מתיחסים ברגישות גדולה לכל רמז קל , הבא להשמיענו , שמציאותנו בגולה אינה נוחה למישהו ( חוץ מאשר לנו בעצמנו . ( בינינו לבין עצמנו אנו מדברים וכותבים על זה מזמן , וחושבים את הדבר מכבר לעובדה מדעית , שאין להטיל בה ספק ! אנו מבינים היטב , שאין כאן במדי להתבייש ואין כל סבה להתנצל על כד — הדבר הוא טבעי מאד והכרחי מאד / זוהי דרכו של כל ליקוי חברותי , ששני הצדדים לוקין בו כאחד . אעפ '' ג , בשעה שבלתי יהודי חוזר על הדברים האלה , צורמים דבריו את אזנינו . הענין הוא . מובן כל כך , שגם הנוצרי ההגון נמנע מלנגוע בקול רם בצד הזה של השאלה , ואם נדבר בדרך כלל , הרי מדת זהייות

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר