פרק יח השאלה הערבית - בלי דרמאטיות

עמוד:191

או שאפשר ללמד זכות עליה ! כי שאיפה לשלטון משמשת ביטוי לכדדחיים שופע , מורשת דורות , כח דינאמי כל כך , שרק הבלגה של מלאכי שמים תוכל לרסן אותו . אבל גם במקרה שבזה אין זו , סוף סוף , אלא אמביציה , שאינה נובעת מהכרח אמתי : "תיאבון" בריא , ולא רעב . לא כן בארץ ישראל . כל אי נוחיות הנגרמת לאוכלוסים הילידים בארץ ע"י זרימת העולים היא פרי הכרח טראגי , כי העולים האלה מוכרחים למצוא להם מקלט . אין בכך לא משום אמביציה ולא משום רצון להשתלט על מישהו ! בהרבה מקרים אין זרימה זו נובעת אפילו משאיפתו של הפרט לעלות ! כי בכל מקרה של הגירת המונים נמצאים בהכרח מאות אלפים , שהיו מעדיפים להשאר בארץ מכורתם הישנה , אילו יכלו . סיבת זרימה זו היא — רעבון אמתי , געגועי מולדת לוהטים של בני אדם , שאין להם שום מקום אחר על פני האדמה , אשר יוכלו להקים שם מולדת לעצמם . אם הערבים יחליטו לבחור בהגירה מן הארץ , הרי עצם העובדה , שהם יכולים להגר , תוכיח , להפר , כי יש להם ,, אי שם ' - ' מקום אחר , אשר בו יוכלו לבנות להם מולדת חדשה . מחלוקת זו בין צד שאין לו ,, שום מקום אחר" לבין צד שיש לו ,, מקום אחר אי שם בעולם" תשמש רק הד לאותו קו אוניברסאלי , המסמן את התקופה החדישה שלנו : מידור הענינים הבלתי נמנע בין האומות "העניות" לבין האומות "העשירות בנכסים . " שום ,, עני" אינו צריד להרגיש את עצמו אשם במשהו , אם כפות המאזנים נעשו , סוף סוף , מעויינות , כפי שצריכות היו להיות עוד לפני זמן רב . דבר אחד הוא בחזקת ודאי : כל ארץ ערבית , שתמצא בה את האומץ ואת שטח הקרקעות הדרוש בכדי להזמין את המהגרים שייעקרו מארץ ישראל , תזכה בריוח חמרי עצום . היא תקבל תכף

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר