|
|
עמוד:180
חששנו לדרוך על אדמה העלולה להתנודד תחת הרגלים . אבל אדמה זו הרבה פחות עלולה להתנודד מאשר במערבה של ארץ ישראל . התנגדותם של הערבים לתביעות היהודיות על עבר הירדן — כשתועמדנה תביעות אלו בכל התקיפות — תהיה הרבה יותר חלשה מאותה שנתקלנו בה במערכה הממושכת למען ארץ ישראל המערבית . גם המצב המשפטי , שנוצר לפי המנדט' אינו נורא כל כך כפי שמתארים לעצמם כמה אנשים . ישנם זמנים , כשאין כמעט שום אדם , שישים לב לצדן המשפטי של הבעיות הבינלאומיות , ופחות מכל — למנדט שהממשלה המנדטורית עצמה חשבה' שהוא "בלתי ניתן לגישום" בשנת , 1937 ועוד גרוע מזה — בשנת . 1939 אכן , המחבר הוא אדם מן הדור הישן , הדבק במנהגים שעבר זמנם והמעונין " במדת מה" בחוקיותם של החוזים . יתר על כן : הוא סבור , שבקרוב תבוא השעה , כשהאופנה הישנה , המחייבת להתיחס בכבוד לחוקיות הדברים , שוב תיהפך לנכס היחידי שאפשר לסמוך עליו עלי אדמות . משום כך כדאי לזכור , כי במנדט הארצישראלי כולל המונח ,, ארץ ישראל" גם את עבר הירדן' וכי בשום פעם לא פורש המונח הזה באופן אחר ; אלא שאחד מסעיפי המנדט ( סעיף ( 25 קבע , ש"בשטחים הנמצאים בין הירדן לבין גבולה המזרחי של ארץ ישראל" זכאית הממשלה המנדטורית "לדחות לזמן אחר או למנוע בעד גישום תקנות המנדט , אם תחשוב שהן בלתי ניתנות להגשמה מחמת תנאי המקום . ' כעבור חדשיימ קבלה מועצת חבר הלאומיט החלטה הקובעת , שהסעיפים הציוניים של המנדט הארצישראלי "אינם חלים על השטח הידוע בשם עבר הירדן' . ' אין בהחלטה זו אף מלה אחת שתברר , אם החלטה זו "מונעת '' בעד גישום תקנות המנדט , או רק "דוחה אותן לזמן אחר : " והשמטות מוכיחות תמיד במקרים כאלה , שהמחוקק ראה מראש את הדברים והתכונן לאפשרות ,
|
|