|
|
עמוד:156
אשר לשאלת , אם אפשר לבטוח' שהספרים הלבנים הבריטיים על ארץ ישראל יישארו בתוקפם באופן מתמיד , הרי הערבים , הדנים ע '' פ התקדימים , אינם נותנים בהם אמון מיוחד . העמדה הרשמית כלפי תביעת "המדינה היהודית" הוגדרה בהמון תעודות רשמיות ומוסמכות , שהיו כולן סותרות זו את זו . בשנת 1922 ניסח הספר הלבן של צירצייל את התביעה בחמשה עמודים של פרוזה נמלצת ומעורפלת כל כך , ששום אדם לא יכול להבין מתוכה , אם הממשלה רוצה למנוע בעד הפיכת ארץ ישראל למדינה יהודית או לאו אבל לאחר זמן הודה צירצ'יל בעצמו לפני הועדה המלכותית , כי בנוסח הזה לא היתר . כלולה שום כוונה למנוע את ההתפתחות בכיוון הזה . אח'כ מצאה הועדה המלכותית , שהדרך היחידה למילוי התחייבויות המנדט כלפי היהודים היא — לתת להם מדינה יהודית אי שם בארץ ישראל ו והספר הלבן של , 1937 הספר על החלוקה , פורסם ברוח זו . מקץ שנד . נגנזה תכנית החלוקה ו ועכשו , בשנת , 1939 פורסם ספר לבן , ובו כתוב , שהממשלה מתנגדת להקמתה של מדינה יהודית באופן שאינו משתמע לשתי פנים . טוב מאד ; אבל ללבות בני אדם מוכרח להתגנב חשש , שמא גם הספר הלבן הזה איננו עדיין האחרון בשורת המסמכים , הסותרים זה את זה . ונראה , שכך הוא הדבר באמת . קחו , למשל , את שאלת המועצה המחוקקת . הספר הלבן משנת 1922 "הקים" בארץ ישראל מועצה מחוקקת , שרובה ערבים ! אבל ספר לבן אחר , שפורסם גם הוא בשנת , 1922 בא וביטל אותה . בשנת 1930 הופיע הספר הלבן של פאספילד , ש"הקים" מחדש מועצה מחוקקת שרובה ערבים : וגם הפעם לא קמה המועצה המחוקקת בכלל . בשנת 1935 הבטיח הספר הלבן של snrqq באופן סופי ומוחלט , שהמועצה המחוקקת עם רוב ערבי קום תקום ; ושוב לא יצא ממנה כלום ; אח"כ בא הדו"ה של הועדה המלכותית וקבע , שתכנית זו אינה ניתנת להתגשם ; והנה
|
|