|
|
עמוד:104
יתביישו בעובדה זו . להפך : מחובתה של המדינה לסייע בידי המהגר בכל האמצעים העומדים לרשותה . איטליה שלפני מלחמת העולם הקודמת שימשה דוגמה מצויינת ליחס בריא' מפוכח ופאטריוטי אל בעית ההגירה . לאיטליה לא היו שום מיעוטים לאומיים , שתרצה להפטר מהם . כל מהגריה היו ממוצא איטלקי טהור : אבל ממשלתה טרחה תמיד להמציא הקלות בנסיעה באניות , הקלות באשראי ואפשרויות הכשרה בשביל המהגרים ! היא נשאה ונתנה עם ארגנטינה ועם ארצות אחרות שמעבר לים , בכדי שתסכמנה להכניסם . בכל פעם שהורגש , כי הקבינט האיטלקי אינו פעיל כל הצורך בכיוון זה , מתחו עליו האופוזיציה הרדיקאלית והסוציאליסטית בקורת חמורה עד מאד בשל הזניחו את חובתו הדמוקראטית הברורה . והדין היה עמן : מחובתה של ממשלה הוגנת — לדאוג לכל צרכיהם של כל אזרחיה t ואם יש בכלל הצרכים האלה גם הצורך בהגירה המונית , מתוך חיפוש תנאי קיום שאי אפשר להשיגם במולדת — הרי ממשלה הוגנת חייבת להגיש את עזרתה , בין אם המהגרים האלה הם "גויים" או יהודים . לאמתו של דבר , יש יסוד לשער , שגם הרבה "גויים" יצטרכו להגר מאירופה המזרחית המרכזית לאחר המלחמה , אלא שיש לחשוב , כמובן , שיציאת ההמונים היהודית תהיה התופעה המכרעת והבולטת ביותר בשטח ההגירה ההמונית . אבל תסביך הנחיתות ואנינות הדעת של היהודי הבלתי ציוני אינם צריכים להשפיע עליו עד כדי כך , שייעלב מחמת דאגת ממשלתו לבעיה חברתית , שהיא מכירה בקיומי ! — אך ורק משום שעיקרה של בעיה זו נוגע במקרה ליהודים . אי אפשר להבטיח לא הצלחה ולא סדר ביציאה ההמונית , אלא אם תאורגן בצורת מפעל בינלאומי , שכל ממשלה וממשלה הנוגעת בדבר עוזרת להגשמתו . יש לשער , שהפוליטיקאים היהודיים הביישנים או אניני הדעת , שהוזכרו לעיל , יודעים את זאת בעצמם ! כי קשה להעלות על הדעת , שהם מתארים לעצמם , כי אפשר לסדר את העברת
|
|