פרק ו האנטישמיות של "בני האדם" וה"דברים"

עמוד:56

זו הוא — אי יכלתה להעריך את הציונות . או שאיפות אחרות הדומות לה . מבחינה הגיונית היו הנאצים צריכים , לכאורה' לעודד כל תנועה המכוונת להוצאת היהודים מגרמניה : למעשה הם סייעו יותר מכל ממשלה אחרת לליבוי המהומות נגד היהודים בארץ ישראל , אע"ס שהן היו עשויות רק לעכב את היציאה ההמונית . ברור , שאילו הוכרזו אוגאנדה , או אנג 1 לה , או מינדאנאי כבית לאומי בשביל היהודים , במקום ארץ ישראל , היתה עמדת הנאצים נשארת כמו שהיא . הסאדיזם אינו רוצה לאבד את טרפו ו הסיפור על יציאת מצרים בתנ"ר הוא הדוגמה הראשונה , שנרשמה לזכרון בספר , של התנגשות מענינת בין שני יצרים המנוגדים זה לזה : האחד השואף להשמדת זרע שנואיו , יהשני — שהחליט בכל תוקף למנוע את יציאתם . עוד השערות מעגינות הובעו ע '' י אנשים שהתבוננו בתופעה חולנית זו . אחת מהן , הנפוצה ביותר , הולבשה עור ובשר ע"י אנרי ברנשטיין במחזה ישראל , " בו מסופר על צעיר צרפתי , צורר " היהודים , אשר נודע לו כי אביו האמתי אינו Son cher papa ( אבא היקר שלו ) אלא בנקאי יהודי מהודר . ברור , שהוא מרמז כאן , שכל אנטישמיות וולקאנית היא בבחינת רעיון מלפף בלתי נורמלי , היונק מיסוד פיסיולוגי , וכפי שיש לשער — מיסוד גזעי . הרוזן אטווש' מדינאי הונגארי גדול , כתב לפני כמאה שניט : "האנטישמי הוא ארס' השוטם את היהודים יתר על המדה . * למה הוא שוטט אותפ ביותר ז הרוגז הזה — מניין ז ההסברה הפשוטה ביותר היא , ש '' יש לו יהודים במווד , ' ושמאניה זו נגרמה ע"י טפת דם יהודי הזורמת בעורקיי והמעוררת תגובה מסתורית ואטאוויסטית בנפשו , נפש השעטנז . לפי תורה זו , הרי כל צורר יהודים "וולקאני , " כלומר — אדם שאינו שוטם אותם ,, במדה ובמשורה , " אלא עושה מהם ,, ענין שלם" — חזקה עליו שאבות אבותיו היו יהודים t יתכן , שהיו בדור רחוק מאד , או שנגנז זכרם , ושום מגלת יוחסין אינה יכולה לגלותם , אפשר , שלא

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר