פרק ה שטח־הקניגיון

עמוד:47

חייה הצבוריים של פולין . בפרקים הבאים נווכח , כמה נכון הדבר , שבכמה ארצות — לא האנטישמיות של בני האדם היא הגורם המכריע' אלא אנטישמיות ה ד ב ר י פ , וכאן אנו רואים את הניצוץ הראשון של אנטישמיות זו — אנטישמיות העובחית . כתוצאה מעובדה סטאטיסטית זו נמצאה פולין במשך עשרים השנים כמעט תמיד במצב של פרפורים פנימיים . איני מתכוון להגיד , שהשאלה היהודית היתה נקודת הכאב היחידה שלה ן היו לה דאגות אחרות , אפשר — יותר רציניות ! הבעיה האוקריינית , למשל . אבל לא הבעיה הזאת ולא שום קשי פנימי אחר ממוצא " גויי" אץ להם התכונה המיוחדת והמקוללת של האנטישמיות — אותה החיוניות הבלתי פוסקת , אותה הסגולה לצבוי ר מסביבה את הארסים החברתיים . זאת היתד , מעין התקררות כרונית קשה של הראש- שאיננה מחלה רצינית כשלעצמה , אבל פותחת פתח תמיד לכל מיני חליים אחרים . ריב המפלגות ב"אקלים פאתולוגי * זד . נהפך למשטמה רצחנית ! הבקורת התנוונה ונהפכה לשטף דבות ! מדת החום והמזג של כל החיים הצבוריים היו כשל אותו הדוב החש בראשו , כמסופר בפתגם העממי . והרי זאת היתה פולין ! לפי שטחה , מספר אוכלוסיה והפרסטיג'ה שלה — אבן הראשה של אירופה המזרחית המרכזית . אילו ניתן לה , מאת האלהים או הגורל , להתפתח בשקט ובהתמדה , היתה עלולה השפעתה לייצב את כל האזור הזה ולהפוך אותו ל"אירופה שלישית' במובן האמתי של המלה — לכה מלוכד , המסוגל להביא את השכנים הגרמניים לידי התפכחות , על אף רוב מספרם ( כי מספר אוכלוסיה הכללי של אירופה המזרחית המרכזית הוא קרוב ל 100 מיליונים . ( אבל במצב הזה , כשפולין היתה שרויה בקדחת בלתי פוסקת , גירתה מחלתה באופן מתמיד את יצר שכניה החמסנים . המסקנה ברורה : שום ,, בדק הבית" באירופה המרכזית או

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר