פרק א פתח־דבר

עמוד:10

( Zion Mule Corps ) בגאליםולי . והנה ההצעה אשר הוגשה כעת היתה , שהיחידות היהודיות תשרתנה לא במזרח בלבד . אלא בכל מקום שתידרשנה . רק תנאי אחד צורף לדרישה זו : כי יורשו היהודים להלחם בתור יהודים ! למען יירשם לזכרון בדברי ימי מלחמה זו , שהיהודים היו אחד העמים אשר נלחמו לשם הענין המשותף והנעלה . כל הדרישות האלו נדחו לעת עתה . באותו הזמן עצמו הולד ומוקם צבא פולני ! הוכרז על גיוס גדודים ציכוסלבאקיים ! ויהודיט , מהגרים ופליטים מפולין וציכוסלובאקיה , מתגייסים ליחידות האלה : פעמים באים עליהם בעצה טובה , ופעמים כופים אותם להתגייס , מבלי התחשב בעובדה , כי לא תמיד אפשר לערוב ליחםי אחוה כלפי המגויסים היהודיים ביחידות אלו . כך נגרמת ליהודים השפלה כפולה ומכופלת : הנה הוכר , שגם אומה שנחרבה — שמה אומה , וכי יש לתת לבניה הפזורים בגולה את ההזדמנות להלחם למען תקומת עמם — אך היהודי אין לו מקום ברשימת התובעים המחכים לתקומתם , שזכו להכרה , הוא מוכרח לתת את מסירותו , את התלהבותו , ואף את עצם חייו למען תקומת קיבוצים לאומיים , שלא התימרו מעולם לאהוב אותו — ובו בזמן יודע הוא היטב , שהקיבוץ הלאומי שלו ישאר מחוץ למחנה . הסירוב הזד . להחיות את הלגיון היהודי נובע מתור מדיניות ברורה ומחושבת . בו ברגע שאומה זוכה להכרה בתור שותפת במערכה — אי אפשר עוד למנוע ממנה את הזכות להגיש את דרישותיה , לפי הנוהג המקובל , ולתבוע את מילוין . במועצת אנשי המדינאות של בנות הברית חסר הרצון לאפשר ליהודים' שירכשו לעצמם את הזכות , כעת או לאחר זמן , להגיש עצומות , להעמיד איזו דרישה שהיא ולתבוע את מילויה , לא עוד כמדברי תחנונים , אלא כשותפים שווים .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר