|
|
עמוד:335
ייאמר שטעיתי ושצודקים האופטימיסטים . מה שנתרחש בישיבה האחרונה של אסיפת הנבחרים , היה אל נכון המחזה הקשה ביותר שנזדמן לי לראות בימי חיי , ועוד קשה כפליים הוא זה , שביני לבין האנשים , שהיו ידידי הטובים ביותר , שעמהם יחד יצרנו בשעתנו את תנועת הלגיון בארץ ישראל ובאמריקה , ושהיו זמנים , שהתגאיתי בכך , שאני חי בימי דור כזה , אין עוד שפה משותפת . נדרשו מאורעות רבים ומחשבות רבות , כדי לעשותני לפסימיסט ביחסי אליהם . איש בתוכנו אינו משתוקק כל כד להצלחת ה"אופטימיסטים" כמוני , הלא מאמין . 7 בישיבת אסיפת הנבחרים , שנערכה ב 3 ביולי , 1929 באולם "אוהל שם" בתל אביב , עמדה על סדר היום שאלת נציגי היישוב העברי לסוכנות היהודית המורחבת , שבה אמורים היו לשבת גם לא ציונים . בעקבות סערת רוחות ופולמוסים חריפים הסתערו מאה צירי מפלגות הפועלים על שנים עשר צירי הצה"ר , וז'בוטינסקי בראשם . להכותם . הוזעקה המשטרה והישיבה נסתיימה בשערורית . ראה מאמרו של ז'בוטינסקי " מה אומרת מכונת הכתיבה" בזאב ז'בוטינסקי — האיש ומשנתו , משרד הבטחון , תל אביב , תשמ"א , 1981 ~ עמי . 221
|
|