|
|
עמוד:268
ועל התעשייה העברית יהיה לשאתם . חלומות על השוואה גמורה של ה"תקן" העברי והערבי הם איפוא חלומות שווא : כשם שאין הוא אפשרי במובן העלאה כפויה של הצרכים הערביים , כך בדיוק אין הוא אפשרי גם במובן הפחתה כפויה של הצרכים העבריים . ההבדל , כלומר , הכבדת יתר על התעשייה העברית לעומת זו הערבית , תמיר יישאר , ויהיה צורך להתחשב בו . אד יהיה על הבדל זה , בלחץ החיים וטובת ההתיישבות כאחד , לשאוף תמיד למינימום . קיימים שני נהלים שונים לגמרי י אחד יוצא מתוך חישוב של אותו מינימום , שהגרמני היה קורא לו , landesiiblich — und daher konkurrenzfahig ועל מינימום זה יש להוסיף תוספות בלתי נמנעות , — או לצאת מתוך הנחה , שהפועל העברי אינו מפחד , כביכול , משום התחרות , ועל כן אמת המידה היחידה היא — " בכמה יזכה בעמידה על המקח . " ויסות זה של שכר העבודה , שיביא בחשבון באופן מתמיד , הן את גורמי ההתחרות הערבית והן את סיכוייה , ייעשה , כנראה , תפקידם העיקרי של מוסדות הבוררות הלאומית . כיון שלהגשמתו ובכלל — בשביל כל הפשרות החברתיות , יהיה צורך בכוח סמכותי יוצא מךהכלל , מניח אני , שלא יהיה די במקרים כאלה ב"ועדות" פשוטות , ושיידיש מוסד בעל הילה של "עליונות" מסויימת — משהו בדומה לאותו "בית שני , " שדובר עליו למעלה . 1 הנורמה הרגילה הנהוגה במדינה — ואחר כושר תחרות ( גרמנית . (
|
|