|
|
עמוד:140
שהרי אנשים אלו חיו בפועל במשך שנים מספר באווירת הווי פרוליטארי . כל יום מגיעים מרוסיה אנשים — מי לצמיתות ומי לזמן קצר — שחיו שם , בבירור ובלא ספק , עד אתמול באווירת הווי בורגני טיפוסי . הם ובייחוד אלה , המתכוננים לחזור לשם — נשבעים ומרגיעים אותנו , שהווי בורגני זה הולך ומתגבש שם יותר ויותר . מעניינים עוד יותר הם ילדיהם . פגשתי נוער בגיל , 20—18 כלומר נוער , שכמעט כל חיי התודעה שלו עברו עליו באווירה סובייטית . ואולם השוני היהיר והמהותי בין הנוער הזה לבין הנוער שהיה ברוסיה עד המלחמה הוא בכך , שהנוער של היום מכיר עוד פחות את הוק לימודיו בגימנסיה . טעמיהם , מחשבותיהם , חלומותיהם , האינטרסים שלהם נשארו כמו שהיו לפנים — בורגניים טיפוסיים ; ובייחוד , כפי שהבחנתי בכך — אצל הבחורות , והרבה יותר נכון לכנותן — העלמות . פעמים מודיעים לכם העלמות הללו או אחיהן ' " אך בן דודגו הוא בולשוויק . " ובעצם נעימת הודעה זו מורגש , שזהו דבר נדיר , משהו יוצא דופן ; בדומה קי מה שבזמננו היה אומר לנו חייט מכובד , ספק מתפאר , ספק תוך מבוכה : "בני השלישי סטה לגמרי מן הדרך — הוא לומד בבית ספר לציור . " כשאמרתי זאת לאדם היושב מחוץ לגבולות רוסיה . אד נמנה עם מעריצי המשטר הסובייטי , ענה לי , ש"אין לדון על רוח הצבא על פי העריקים שברחי ממנו . " הוא אף הוסיף ואמר , שמובאה זו הינה מתוך אחד ממאמרי הישנים . יתכן . ואולם הרי אני לא חקרתי את העריקים הללו בנוגע ל"רוח" השורה בקרב הבולשוויקים עצמם ; ואפילו היו נשבעים , ש"רוח" זו פוחתת והולכת , הייתי אני עצמי מפקפק בבקיאותם . כשהיה עלינו לחקור את העריקים התורכים בחזית הירדן , לא חקרנו אותם מעולם בנוגע ל"רוח הצבא , " אלא בנוגע לעובדות : כיצד מאכילים אותם ? כיצד נוהגים בהם ? אך לעיתים קרובות אף לא היה צורך לשאול אותם על כך , כי תשובתם היתד , ברורה מאליה -.העריקים היו כחושים , התנפלו בתאוותנות על נזיד שהוגש להם , היו לבושים בלויי סחבות ואצל אחדים מהם חסרו שיניהם הקדמיות . פליט מביא עמו את האווירה , והוא הדין במקרה דנן . ואני חוזר ואומר : אין זה מחקר על הבולשוויזם , אלא פליטון על רשמי אדם , שבא מן החוץ ושמידת התעניינותו בנעשה אינה גדולה במיוחד . ואולם הרושם שלי הוא כה , חזק , שמוכן אני להגן עליו בכל כוחי . "שום דבר מופלא לא קרה . " ואפילו אין , למעשה , שום סוציאליזם ממלכתי . עד כמה שרוסיה
|
|