|
|
עמוד:134
גראובינלן , בעלת הרוב הגרמני . בלגיה גם כן אינה יכולה לשמש כהקבלה . גם כאן יש תחום לשוני ברור ; לפני המלחמה , תבעו ד אסטרא ורבים אחרים את חלוקת הממלכה לשני אזורים — פלמי וואלוני — ובכך , בוודאי , יסתיים העניין ( לפי דרישת הוואלוינים עצמם , ( כשהתנועה הפלמית תשיג את מלוא התפתחותה . על סמך כל האמור לעיל יש לקבוע , שסיסמת "ארץ ישראל הדו לאומית" הינה , מבחינתו של פאטריוט ערב — דבר ריק . זאת מוכח בבירור על ידי כך , שאנו , חסידי "מדינה יהודית , " מצטרפים לסיסמה זו בכל לבנו ' , הצטרפנו לכך זה מכבר , עוד בעת שחיברנו את "תכנית ל . לסינגפ 1 רס" ו ? ' מכיון שחיברנו אותה לא רק לתועלת היהודים , אלא גם בכלל כבסיס לדו קיום תרבותי של רוב ומיעוט . וכשחיברנו את התכנית , ראינו מראש במפורש , שאף בהתגשמותה המופתית ביותר תישאר "רוסיה הגדולה" — בשבילנו , בשביל הטאטארים , בשביל הצ'רמיסים והמורדאווים — רוסית , פולין — פולנית , ואוקראינה תהיה אוקראינית ; מכירן שאופייה של ארץ נקבע על ידי הרוב עזבה , — מובן , כשיהא רוב זה בעל רמה תרבותית מסויימת . אמת פשוטה זו מבינים גם הפאטריוטים הערביים , ועל כן אינם רוצים ברוב יהודי — ויהא כתוב בחוקה " הדו לאומית" מה שיהיה . כוויתור ממשי לערבים מצדנו היתד . יכולה להיות רק התחייבות "לא ליהפך לעולם לרוב . " פירוש הדבר , שאנו מתחייבים , שברגע שיצטברו בארץ ישראל , נניח , 700 , 000 יהודים , לאמור את העלייה העתידה לבוא . אנו מציעים את הסיכוי הזה לתשומת לבם של רודפי השלום שלנו . לאמיתו של דבר , לא נתפלא , אם אי פעם יגיעו הם גם לכך : רבים מהם איברו בכלל זה מכבר את ציונותם . לרגל כל האמור לעיל שוב יאמרו לנו , שאנו מפריעים להגיע להסכם עם הערבים . שטויות . שום הסכם על בסיס "דו לאומי" לא יתכן , אפילו ישתוק " ראזסוויט — , " לא יתכן , פשוט משום שהערבים אינם עיוורים ואינם טיפשים . הערבים , למרות נחשלותם התרבותית , הם שבט חכם בדיוק כמונו . מה שמעציב ביותר בשביל רודפי השלום שלנו הוא , שהם — רודפי השלום — תמיד שוכחים זאת . ואילו אנו זוכרים , ועל כן אומרים אנו , ששום מלים לא יועילו כאן . את השלום עם הערבים רוצים אנו כולנו . ואולם לשם כך דרוש תבאי אחד : שלא יהיה שום ספק אצל הערבים הארץ ישראליים , שהרוב n "תכנית הלסינגפורס" ( 1906 ) קראה להסתדרויות הציוניות ברוסיה ללחום לזכויות היהודים , כלאום , גם מחוץ לארץ ישראל , ולהכרה בלאום היהודי ובזכויותיו ברוסיה . ראה ז'בוטינסקי א ב ט ו ב י ו ג ר פ י ה , ירושלים , תש"ז , עמ' . 72-58
|
|