|
|
עמוד:115
הצהרת באלפור ( שמונה שנים לפרסומה ) שניים בנובמבר ... מדי שנה נעשה קשה יותר לכתוב על הצהרת באלפור . כל שנה מרחיקה אותנו ממנה יותר ויותר . בשנותיה הראשונות נתרחקו והלכו ממנה ממשלת בריטניה והמינהל בארץ ישראל בין שעוצב זה האחרון בדמותם של הממונים מטעם הגנרל אלנבי ובין בדמותו של הר 5 רט סמואל . עתה מתחילים כבר להתרחק ממנה בהדרגה גם הציונים עצמם . באגף הגרמני י של הציונות מתנהלת תעמולה עיקשת , שמשתמע ממנה , שאין לנו צורך לא רק במדינה יהודית , אלא אפילו לא ברוב יהודי י בעיתונים הציוניים הרשמיים בלונדון ובמחנה ה"זובאטובי" - של עיתונות ארץ ישראל מטיפים לשיבה אל "חיבת ציון . " בתנאים כאלה מתחשק לך , כמבלי משים , לכתוב על הצהרת באלפור בנעימת הספד על נפטרת שהיתה חביבה , אך ידועת חולי : אופי לה שלו צנוע , לא תקפה , גם לא זרים , אך קטלה ניוון פרוע , לצער כל השארים . ברם , יש להתגבר על מלנכוליה זו , כי יסודה בכזב . הצהרת באלפור לא נפטרה , מפני שעדיין מצויים בציונות כוחות , שלמענם היא קיימת . וכוחות אלה גדלים ומתלכדים דווקא עכשיו . את נקודת ההשקפה שלהם ניתן להביע בכמה מלים ברורות . משמעותה של הצהרת השניים בנובמבר 1917 מסתכמת 1 הכוונה לאנשי ההנהגה הציונית שמוצאם מגרמניה . - ראה "הרצאות בוועידת היסוד , " לעיל , הערה . 11 על דרך ההקבלה מתכוון , כנראה , ז'בוטינסקי לעיתונות תנועת הפועלים בארץ ישראל המשקפת את עמעום הלהט הפוליטי הציוני לטובת מאבק לשיפורו החומרי של הפועל .
|
|