|
|
עמוד:29
לשפה אשר יהיה . התיאטרון יאריך ימים הרבה יותר . בני אדם , שנגמלו מקריאת יידיש , או פשוט שוב אינם יודעים לקרוא יידיש , עוד יוסיפו להבין במשך דור או שניים את שפת הדיבור ויאהבו את הזכרונות הקשורים בה . אך כל אלה יהיו רק שלבי התהליך הנקרא גסיסה ואשר החל באמריקה זה מכבר . האופייני לכל זה הוא , שתהליך זה מתנהל בין ההמונים בלא כל התנגדות . הורים ממוצא איטלקי , גרמני , סקאנדינאווי , פולני באמריקה נאבקים כמעט TDn נגד נטיית הילדים להכניס לבית את שפת בית הספר . הורים יהודים כמעט שאינם עושים זאת לעולם . מתקבל הרושם , ששפה זאת אינה קשורה בנפשם בחוטים אורגאניים אמיתיים . אוהבים אותה כל זמן שמדברים בה ; כשהיא נעלמת אין מצרים עליה . כזאת היא , כפי הנראה , התמונה הכללית . צריך לקוות , שיש גם יוצאים מן הכלל , אך אין הם משנים את המצב . אותה תופעה נשקפת גם בפולין , אם נשפוט לפי הפולמוס שבין שלום אש לבין ד"ר טחון . אם לשפוט לפי הידיעות הרבות המגיעות אלינו , מתחולל התהליך הזה במלוא הקצב גם ברוסיה הסובייטית , — אפילו ברוסיה הלבנה , למרות ההכרה הרשמית הנרחבת , שהיידיש נהנית ממנה בחבל ארץ זה . לא הענקת זכויות מלאות ולא תעמולה אין בכוחן לעשות דבר נגד שני גורמים מכריעים ו תחרותן של שתי שפות מקומיות עשירות ותרבותיות , כמו הפולנית והרוסית , מצד אחד , ומצד אחר — העובדה , שהעם היהודי , כפי הנראה , אינו מוקיר בעומק לבו את היידיש ואינו מחשיבה באורח אינסטינקטיווי כערך לאומי חיוני . רק בליטא , וכן גם באורח חלקי בלאטוויה ובבסרביה , נקבעת יציבות כל שהיא , ואפילו התחזקותה של היידיש כשפת דיבור שימושית . סיבות תופעה זו מובנות : השפות הרוסית והגרמנית איבדו את מעמדן בארצות אלה . השפות המקומיות טרם רכשו להן כוחות משיכה . נוצר מצב של שיווי משקל והוא נוח להמשך השערה . לנחש אם בר קיימא הוא שיווי משקל זה ואם לאו אינו מעניינ 1 של הנושא שלנו . ואולם אין בנאות מדבר זעירים אלה כדי לשנות את התמונה הכללית ואף לא את המסקנה הכללית .
|
|