|
|
עמוד:17
לא ל"אלמנט" הזה , היונק כוחו מן ה"ספסרות והקוניוקטורה , " ייחלו החי חברת המופת החדשה , שהיה בדעתם להקים בארץ ישראל . במסגרת מסכת העלבונות שהטיחו עסקני "אחדות העבודה" כלפי בני העליה הרביעית נמצא להם בעל ברית נאמן בד"ר וייצמן . הם דיברו בגנות "מוכרי הכפ תורים משניפישוק , " וביטוי עז להווי המאיים העומד להירקם נתן י . לופבן : "העליה הרביעית מופיעה לעינינו כעין הפשרת שלגים , המעלה את הנהר על גדותיו ויוצרת שטף עכור , אבל איננה פותחת מעיינות תהום , מפכים ומפרים ... האידיאולוגיה המנסרת סביבם מבשרת סכנה לכיבושי הציונות וכיבושי ציבור הפועלים . לא מהמעמד הבינוני צפויה הסכנה , אלא מאלה הלוחמים את מלחמתו , כביכול , ותובעים את זכויותיו . " ( הפועל הצעיר , תרפ"ה , מס' ( . 28 ואילו ד"ר וייצמן עלב ביוצאי נאלבקי ודזיקה ( הרחובות דחוסי האוכלוסין היהודים ברובע היהודי של וארשה בטרם עלה עליהם הכורת , ( וראה בהם "אנשי פרנסות אוויר , " שכל עצמם אינם אלא מעמסה על משק הארץ ומעיבי ההוד הרוחני שהיישוב העברי מקרין על סביבותיו . היחס אל העליה הרביעית משקף פולמוס בעל צביון אחר שניטש שנים רבות ברחוב הציוני . בה בשעה שד"ר וייצמן , ברוח רבו אחד העם , ומפלגות הפועלים , על פי החזון הסוציאליסטי , דגלו בעקרון ה"עליה הסלקטיבית , " מתוך שראו בציונות לא רק משימה להצלת יהודי המצוקה מן הגלות , אלא גם באספקלריה של עיצוב חברה חדשה , מתוקנת , ליצירת טיפוס עברי שיהא משוחרר ממומי הגולה , אמון על עבודה פרודוקטיבית , עצמית ו"מכובדת , " הרי תפיסתו של ז'בוטינסקי היתד . שונה לחלוטין ; הצלת יהודים , בגוף ממש , היתה המטרה הראשית שהוא קום לו לנגד עיניו . הקמת חברה חדשה , בעלת ערכי רוח ומוסר נעלים , שאותה הוא הועיד לשלב ה"ציונות הדוממת" בימים יבואו , היא בגדר "מוסיקת העתיד , " ומשום כד הוא דגל בעליית "כל דיכפין , " בלא לבדוק בציציות מהותו הפנימית של היהודי . הוא לא העלה מעולם על דעתו שניתן לכנות את המוני בית ישראל בגולה הדוויה בשם "אבק אדם , " כהגדרתו של ד"ר וייצמן בקונגרס הציוני ה . 20 הקונגרס הציוני ה 14 בווינה באוגוסט 1925 עמד בסימן התחדדות היחסים המעמדיים ביישוב העברי ובסימן גאות העליה הרביעית , הציפיות ממנה ומסקנות כשלונה . הואיל ועמדות המפלגות היו שנויות במחלוקת הורגשה בדיוני הקונגרס מתח ניכר . הסיעה הרוויזיוניסטית היתה קטנה ( ז'בוטינסקי היה ציר המפלגה היחיד שנבחר , אך בימי הקונגרס נצטרפו אליו עוד שלושה צירים , ( אך לא מבודדת ; עם מחנה הביקורת נמנו אנשי "עת לבנות" מפולין , חלק מן הציונים הכלליים וצירי "המזרחי . " מפלגות השמאל הואשמו בניהול מלחמה נגד המעמד הבינוני , בשאיפת השתלטות וברדיפת יריבים , ועיקר הטענות הופנו אל המשקים החקלאיים , הקבוצות ומושבי העובדים , הנוהגים כטפילים , חיים על חשבון הקרנות הלאומיות ומבזבזים את כספי התרומות מתוך הפקרות . רבים שללו את יסוד קיומם של המשקים , שנשאו את נפשם לניסויים סוציאליסטיים כושלים , שאין בהם ברכה והשפעתם מזקת . מנהיג " המזרחי" יהושע השל םארבשטיין חולל סערה בקונגרס בכנותו את היישובים " קעסט קינדער" " ) בנים הסמוכים על שולחן אביהם , ( " ובעקבות הביקורת הקשה החליט חבר ההנהלה הציונית הממונה על מחלקת ההתיישבות בארץ , ד"ר ארתור רופין , להתפטר . דברי הביקורת היו מוחצים משום שהם היו מבוססים על עובדות , ומה שחרד . ליריבי השמאל במיוחד היה הקיפוח הזדוני שממנו סבלו מושבי המעמד הבינוני , כגון
|
|