|
|
עמוד:15
קרוב לנו יותר י הפרולטאריון העולמי , אשר ברובו הגדול הוא שונא אותנו ובחלקו הגדול הוא עלול לפרוע בנו ובכל אופן לדחוק אותנו מהשתתף עמו בעבודה הכלכלית ... או אותם 'הבורגנים / המון בית ישראל , שהם העם שלתחייתו אנחנו עובדים ... קרובים לנו יותר אלה 'הבורגנים' שלנו מכל פרולטאריון זר שבעולם . " ואולם היה גורם אידאי אחד , שמנע אפשרות של כריתת ברית בין "הפועל הצעיר" לבין הצה"ר ; הפאציסיזם של גורדון לא עלה בקנה אחד עם האקטיוויזם ורעיון הצבאיות אשר להם הטיף ז'בוטינסקי ; הלגיוניזם היה אבן פינה בבניין הרוויזיוניסטי , וזכורה היתר , לו למחוללו ש"הפועל הצעיר" התנגד לגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה . כן הבחין ז'בוטינסקי כי גם מפלגת "הפועל הצעיר , " שנתברגנה אף היא בשנות ה , 20 הוסיפה נכסים , וחזקה עליה שהיא היתד , נמנעת מלהסתכן במאבקים שבהם עלול רכושה להתקפה . לכאורה רבצה תהום אידיאולוגית בין שתי מפלגות הפועלים בארץ , אך בכוח הדיאלקטיקה ניתן היה לגשר אפילו על הבדלים מהותיים ממש . תפקיד זה של איחוי ה"קרעים" נטל על עצמו במידה רבה ד"ר חיים ארלוזורוב . הרצאתו "על הסוציאליזם ומלחמת המעמדות במציאות הארץ ישראלית" עמדה במרכז הוועידה ה 20 של "הפועל הצעיר" בפתח תקווה ב . 1926 בדבריו הטיף ארלוזורוב לרוויזיה בעמדת מפלגתו וקרא להתחדשות ערכי הכלכלה והחברה . לאור המטרות הסוציאליות ששמה לנגדה המפלגה היה הוא סבור , שאין להקפיד על סמאנטיקה ועל הגדרה נוקדנית של מושגים , והוא קבע מפורשות : "תוכן שאיפתנו היא חברה סוציאליסטית של העם העברי בארץ ישראל . " ואכן , לאחר לבטים והתנצחות דברים ממושכת נתמזגו שתי מפלגות הפועלים — " אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר" — למפלגה אחת — היא "מפלגת פועלי ארץ ישראל" ( מפא"י ) בשנת . 1930 הגוון הסוציאליסטי שאולי ירשה המפלגה המאוחדת במידת מה בעקבות המיזוג הלכה ונתקלשה ככל שהלכו ונתפתחו ממדי מוסדותיה ונתרבו נכסיה . עם הקמתה של הצה"ר עדיין גילו ראשי "אחדות העבודה" יחס של שוויון נפש כלפי הכוח החדש העולה באופק . בתגובה לוועידת היסוד בפאריס כתב משה ביילינסון ו ... " הציונים הרוויזיוניסטים אינם מרובים עדיין במספר , אבל , בשעת הערכת תכניתם אין זה יכול להיות הקו המכריע — מיעוט קטן רב המרץ יכול למשוך אחריו במשך הזמן גם רוב גדול" ( קונטרס , כרך י"א , ר"כ , כ' סיון תרפ"ה . ( אך עד מהרה נערך על הרוויזיוניזם ומנהיגו מסע השמצה ארסי . ז'בוטינסקי הוכתר בתואר "אוייב הפועלים" ותורתו הוקעה כריאקציה ופאשיזם . ההתקפה היתד , צפויה ובלתי נמנעת . ז'בוטינסקי אמנם לא נמנה מעולם עם אויבי מעמד הפועלים , אך מכוח ה"מוניזם" והשאיפה לשתף את כל שכבות העם במפעל ההתיישבות , יצא הוא להגן על המעמד המקופח והנרמס — ה"מעמד הבינוני . " על עמדתו זו קמו לו לז'בוטינסקי עוררים גם בתוך מפלגתו שלו . שניים מחבריו במיוחד ( יוסף ב . שכטמן וישעיהו קלינוב , שפרש ב 1931 מהצה"ר והצטרף ל"פועלי ציון ( " ניסו להניאו מלצאת חוצץ נגד תנועת הפועלים , והפצירו בו שלא להתנכר לאינטרסים של מעמד ה"עמלים . " הם היו סבורים , שתוך הסברה שקטה ועניינית ניתן לקנות את לבו של הפועל לרעיון הלאומי , וכי רק מנהיגיו — הם המתעים אותו וסופם של ההמונים שיראו את ה"אור . " ז'בוטינסקי ניאות לבקשתם למתן את תגובותיו בעקבות
|
|