לקראת ההתמודדות

עמוד:11

מצאו את המנהיג שייחלו לו . "יום אחד לפני שהוא ( ז'בוטינסקי ) בא , " כותב אליהו גולומב , "הגיע אלינו רץ מראשון לציון להודיע שז'בוטינסקי כבר במושבה . ביפו התרכזו עשרות רבות ומאות של צעירים וצעירות אשר חיכו לבואו . לא תוכלי לשער לך את ההתרגשות ששררה בימים אלה בחברתנו . הציפית היתד , היסטרית ממש . אנו חיכינו לאיש , אשר בשמו נקשר חלומנו הכי גדול — הצבא העברי . אנו חיכינו שהוא יבוא ויגאל גם את רעיוננו , אנו חיכינו שהוא יבוא ויסיר את מסווה הערפל שבדרכנו " ... ( חביון ע ו ז , כרך א , ' תש"י , 1950— עמ' . ( 150-149 ז'בוטינסקי השתתף גם בוועידת היסוד של מפלגת "אחדות העבודה" ב , 1919 במידה רבה מתוך הזדהות רעיונית . ראשיה הטיפו לדינאמיות ולתנופה בכל תחומי העשייה הציונית . תפיסתם היתה תפיסה מאכסימאליסטית והם קראו תגר על התבוסתנות . אף על פי כן , קמה עד מהרה מחיצה בין ז'בוטינסקי לביניהם . הוא היה שונה מהם באופיו . ז'בוטינסקי התקומם נגד פולחן העממיות המעושה , ההתפרקות ממוס כמות החברה , הרישול בלבוש והזלזול בגינוני נימוס , היחפנות החוגגת , שהועלתה על נס ב"ארץ המהפכה" הרוסית ושימשה מקור חיקוי לתנועות מתקדמות בכל אתר ואתר בעולם . ז'בוטינסקי לא קידש את הטקס לשמו , אלא ראה בו אמצעי יעיל לחינוך ההמונים לליכוד השורות , לפעול כאיש אחד למען מטרה קדושה וראויה . תכונה "לא יהודית" זו בז'בוטינסקי , שנתפרשה באבירות שהובאה מן החוץ , הביאה את ברל כצנלסון לתיאורי הפלגה : "יש כנראה אנשים , אשר אינם יודעים תפארת אחרת מאשר נוצת כובעים , דרבני מגפיים וזהב אפולטים ( בהמות " ... ( ( קונטרס , כ"ז , ז' אדר תר"פ . ( ואולם , לאמיתו של דבר , היה מקור אחר לאנטאגוניזם שעורר ז'בוטינסקי במחנה הפועלים . הוא לא היה סוציאליסט , ויתירה מזו — בהמשך הימים אף הצביע על התבדותו של המארכסיזם לאור האוטומאטיזם , הר 1 בוטיזם ושאר גילויי ההתפתחות הטכנולוגית בדורנו . היום שוב יקשה לזהות בבירור את הפרולטאריון האמיתי במשק המתפתח , מה עוד שהאחוז המספרי של פועלי השירות הולך וגדל לעומת זה של פועלי הייצור . אך לא לגופו של עניין נתגלעה המחלוקת בין ז'בוטינסקי לבין תנועת הפועלים בארץ , לא הפולמוס האידיאולוגי העיוני כשלעצמו — הוא שהחריף את היחסים ביניהם , אלא עצם הכרתו של ז'בוטינסקי , שכל עוד שרויה הציונות בתהליך הבנייה אין מקום לנסות ולעצב את מהותו של משטר המדינה העברית לעתיד לבוא , ואף לא לקבוע מראש את טיבה של החברה שתקום . משום כך התנגד ז'בוטינסקי למלחמת המעמדות וקרא להקמתן של לשכות עבודה נייטראליות ולהנהגת בוררות חובה להסדר היחסים והאינטרסים בין מעביד לעובד . איגוד מקצועי אסור לו שיהא גוף פוליטי , המשרת את האינטרסים של מפלגה זו או אחרת , שאם לא כן הוא גורם לכך , שייזרע פירוד בשורות העם , שעל כל בניו , מכל שכבותיו , להיחלץ להגשמת החזון ההיסטורי הכלל לאומי . בהכרה זו מושרש עקרון ה"מוניזם" שטבע ז'בוטינסקי ועשאו נדבך בהשקפת הרוויזיוניזם . כל עוד נמצא עם ישראל בדרך השיבה לציון די ל 1 באידיאל אהד , במזבח אהד ובאלוה אחד . בטרם ישים הציוני פניו לתקנת העולם במלכות שדי ולשיפור מצב האנושות עליו להקדיש עצמו כל כולו לפתרון מצוקתם של בני עמו . מתוך חרדה אמיתית השקיף ז'בוטינסקי גם על תופעת גידולו רב הממדים של הכוח המאורגן של תנועת הפועלים בשנות ה 20 הראשונות . הוא הרגיש מראש , כי

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר