|
|
עמוד:195
הסערה המסייעת בנובמבר ( 1924 ) פרסם ה"טיימס" הלונדוני ארבעה מאמרים תחת הכותרת " לונדון הזרה ; " תשע עשיריות מתוכם מוקדשות ליהודים . ובמאמר ראשי מיוחד של אותו עתון הובעה הדעה , שיש ל ^ ים קץ להצפה היהודית . דומה , כי העתונים היהודיים בכל העולם נתחלחלו מכך מאוד וטענתם היא שכל המסע הזה הוא בחזקת "אנטישמיות" טהורה . אם נכון הדבר , כי אז מעניין לבחון מקרוב מי הם בדיוק המשתתפים במערכה האנטישמית . במאמרו של מר יוסף לפטוויץ' המצוטט בסקירת העתונות בעתוננו , מוזכרים כמה שמות : הם כולם בני אדם הגונים , שמעולם לא נמנו עם ע ! ונאי ישראל . "הג'ואיש גארדיאן" הלונדוני נזכר בהקשר לכך , שעוד בשנת 1900 יצא לאור ספר בשם "היהודי בלונדון , " שחובר על ידי ראשי הליבראלים של אותם ימים ( ההקדמה נכתבה בידי הראדיקל הידוע , הלורד בךייס , ( ובספר זה דובר על וייטצ'פל עוד ביתר חריפות ובלשון מעליבה יותר מאשר במאמרים שנכתבו זה מקרוב ב"טיימס . " נראה איפוא כי בךייס המנוח , אחת הדמויות הטהורות ביותר של הליבראליזם האנגלי , היה אף הוא "אנטישמי . " דבר זה יתכן ואולי אף היה כך ומכל מקום , לא אערוב לגירסה הפוכה . אך העניין איננו בזה , אלא בכד , שכל החיטוט בנפש הארית אין בו מן המועיל והדבר לא יוליכנו לשום מקום . יחסית ממלאה אנטישמיותם של בני אדם בחיינו תפקיד אפסי : חשובה ממנה בהרבה האנטישמיות הנובעת מכוח הנסיבות עצמן . זהו אותו חוק ברזל של הגולה , שלפיו יש בכוחו של קורנס , — וינחת באשר ינחת ועל מה שינחת , — להלום ולהסב יתר כאב ליהודי שהוא חסר ארץ . הדבר ידוע זה מכבר ואין צורך בהדגמות . משניצבים אנו לפני עובדה זו , אין טעם בכלל לברר , אם אמת הדבר , שאפילו ידידינו — אויבים הם לנו בעומק נשמתם . ארשה לעצמי להמליץ לפני בני בריתי תיאוריה הפוכה לגמרי : אפילו בין אלה , שמכוח הנסיבות נאלצים לפעול נגד האינטרסים היהודיים , יש לנו ידידים רבים . נקח , לדוגמא , את מר תומאס מאסאריק , נשיאה של הרפובליקה הצ'כית שהוא בלי ספק אידיאליסט אמיתי , ובמיוחד לוחם ותיק לטובת
|
|