האיסלאם [ב]

עמוד:189

הספקית הראשית של הצלי . בראש התנועה עמדו ההינדי הלאומיים החשובים ביותר של הזמן ההוא ; תעמולתם היתה דומה בדיוק גמור לתעמולה המוכרת לנו נגד השחיטה היהודית . ואולם פעמים היה האנטאגוניזם לובש גם צורות אחרות — רציניות מכל נקודת מבט שהיא . בתחילת המאה ניסתה ממשלת אנגליה לתת מעין " ) National Home בית לאומי , ( " לכל הפחות לחלק מן המוסלמים בהודו : גלילות אחדים של בנגאל , שבהם מהווים המוסלמים רוב , הופרדו לפרובינציה מיוחדת . הבראהמינים השיבו על כך בפעולות טרור , בפוגרומים ובחרם , עד שנכנעה הממשלה ולמרות מחאות המוסלמים הקימה מחדש את בנגאל האחידה והבלתי מחולקת . אין כאן מקום לפרוס בהרחבה את יריעת תולדותיה של איבה זו ; מספיק לציין את סגולתה העיקרית — הצד התוקף היה תמיד הצד הבראהמיני , המוסלמים רק הגיבו כדי להתגונן והצטדקו . לשון אחר , מצבם של המוסלמים בהודו הוא מצב טיפוסי של מיעוט , ועל כן הלך נפשם הפוליטי הוא ביסודו אותו הלך נפש טיפוסי של כל מיעוט . המיעוט מתיירא תמיד ובכל מקום מפני אוטונומיות מקומיות , מתיירא להישאר פנים אל פנים עם הרוב בחדר סגור ומסוגר , ומשום כך הוא מטפח תמיד רגשי אהדה כלפי הווי צנטראליסטי או קיסרי , — לא מחמת נטיית הלב , כי אם מחמת המורא , שהוא מוצק הרבה יותר . ועל כן ייצגו מוסלמי הודו עד סוף המלחמה , כולם כאחד ולמרות כל העלבונות , כגון פרשת בנגאל , את מבצר העוז המוסרי היחיד , שהיה ברשותה של אנגליה בהודו . החל בשנת 1919 כאילו נשתנה הדבר , כאילו עלה בידו של גאנדי להשלים בין הבראהמינים לבין המוסלמים ; בראש התעמולה האנטי בריטית כאילו הופיעו גם מנהיגים מוסלמים r כל זה קרה מסיבות , שלא נעמוד עליהן , קודם כל , משום שנתברר , שהן בלתי עמוקות וחולפות . השלום נמשך שלוש שנים בלבד ; החל בשנת 1922 שוב החלה התמונה הישנה מתחדשת בהדרגה , שוב החלו מבצבצות ועולות ידיעות על פוגרומים נגד המוסלמים , ובהודו המוסלמית שוב ניכרת משיכה לעבר לונדון ופחד מפני סיכויי הודו להגיע לעצמאות . מובן , שבתפנית זו לאחור , מילאה תפקיד גדול ( אף אם לא תפקיד ראשי ) ההתפתחות הבלתי צפויה בפרשת הכאליפות . היא גרמה בהודו למבוכה גדולה . החל בשנת , 1919 ובייחוד מאז הופעתו של קמאל פחה , נטלו מוסלמי הודו על עצמם תפקיד של מגיני תורכיה , ודווקא כשהם משמשים בתור נטורי נחלת האבות של הכאליף . לא אחת שיגרו הם ללונדון תזכירים ומשלחות ונושא הכרזותיהם הוא , ששיעבודה של תורכיה כמוה כשיעבודה של הכאליפות , וזאת האיסלאם לא יסבול ; אנו דורשים את החזרת מלוא עטרת תורכיה ליושנה , כדי ששוב יהיה הכאליף שליט בלתי תלוי ורב עוצמה . אגב , בראשון

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר