|
עמוד:170
נרשה ברצון לספקנים להשתומם ולהציג את שאלותיהם הרגילות , ה"קטלניות" וה"מפוכחות : " ומיהו שייבהל מן המתקפה שלכם ? ומה יקרה אם ישליכו את עצומתכם לסל ? האומנם מאמינים אתם , כי באמצעים כאלה וכיוצא באלה אפשר ... וכוי וכוי . כל זה כבר נאמר בשנת 1897 בהקשר לקונגרס הציוני הראשון . "האומנם מאמינים אתם , כי המעצמות הנוצריות יסכימו אי פעם " ... ההיסטוריה הוכיחה . אכן , היא הוכיחה את מה שחזה מראש הרצל , נושאה הנאמן של האופטימיות היהודית הגדולה והנצחית . עוד יש בעולם מצפון אנושי , ובסופו של דבר , יאמר הוא את המלה האחרונה . משימתנו היתד . נעוצה אז והינה נעוצה גם היום בכך , שעלינו להביא ליצירתו של עימות עולמי אדיר בין האנושות המצפונית התרבותית הזאת לבין הטרגדיה שיסודה בהיעדר בית ליהודי . ניסיון אחד כזה ליצירת עימות נעשה בשנת 1920 בסאן רמו י אך הוא נשא אז אופי שולי , משום שלא קדמה לו הכשרתה העמוקה של האווירה , ואשר על כן לא הניב הניסיון תוצאות מושלמות . יש צורך בניסיון שני , והפעם בקנה מידה כלל עולמי . כי זו משימה קשה , על כר אין חולקים . אך אם תתבצע ההפגנה , והיא תיערך בממדים ראויים לשמם , או אז לא נפקפק בתוצאות העימות , כשם שלא פקפק בהן הרצל . צרתנו גדולה , האמת שלנו גדולה , אך גדול גם מצפונו של העולם , אף על פי שהוא מגיח ממאורתו רק ברגעים יוצאים מן הכלל , ורק לשם מפגשים היסטוריים יוצאים מגדר הרגיל .
|
|