|
|
עמוד:144
המסקנה ברורה בהחלט . ראשית , חיל המצב הבריטי יכול להיות לנו מגן אמיתי אך ורק בתנאי , שיהא מורכב ברובו המכריע מחיילים עברים . שנית , רק בתנאי זה יהא אפשרי תיקון כזה בשיטת המינהל בארץ ישראל , שיפתח לפנינו את הדרך להגשמה ממשית של המאנדאט —קודם כל לקראת עליה והתיישבות גדולות . בדיוק כשם שאין אנו יכולים לדרוש באנגליה את כספיה לתמיכה בציונות , כך אין אנו יכולים לדרוש ממנה את דם בניה . אם יהיו לחיל המצב קרבנות צריך שברשימת ההרוגים והפצועים לא יימצאו שמותיהם של פיטר וג'ון , אלא שמותיהם של משה ויצחק . אם יצטרך חיל המצב ליטול על עצמו את התפקיד הקשוח של פיזור פעיל של פורעים בכוח , הרי גם עבודה זו אינה צריכה להיעשות על ידי ג'ון ופיטר , שבשבילם היא כרוכה בקרבן מוסרי קשה , אלא על ידי משה ויצחק , המאמינים במה שהאמין חבר הלאומים — שהציונות היא עניין צודק , ועל כן גם הדיפת מתנגדיה היא עניין צודק . השאלה , אם המיליטאריזם או הצבאיות מוצאים חן בעינינו ואם לאו — אינה שייכת לעניין . אנו עומדים מול שלשלת של הנחות ומסקנות שאינן ניתנות לערעור . אנו מיישבים את ארץ ישראל בניגוד לרצונם של הילידים ; התנגדות זו של הילידים היא בלתי נמנעת ; ועל כן אין התיישבותנו אפשרית אלא בתנאי של שמירה מזויינת ופעילה ; שמירה כזאת אין אנגליה רוצה ואינה יכולה להעניק לנו ; מכאן , שחיל המצב צריך להיות מורכב מיהודים , ואם לא — אין הציונות אפשרית .
|
|