התיאטרון העברי

עמוד:135

תוך התלהבות , עד כי ניתן להעז ולקרוא לעבודה זו — חלוציות . עיקר העבודה נעשית בהדרכתו של מר גנסין , והיא צויינה לשבח בעתונות , הן על ידי אנשי התיאטרון האמנותי של מוסקווה ו"הבימה , " והן על ידי סטאניסלאבסקי וואכטאנגוב . הדבר חורג הרבה מעבר לסתם טיפוח התפקידים לפרטיהם , או חדירה לעומק משמעו של המחזה . והרי דוגמא למה שעורר בי , ההדיוט , השתאות יותר מכל . יש במחזה כמה תפקידים שוליים , שדומה כי אפילו לא נועד להם תמליל כל שהוא ; הם פשוט עוברים כמה פעמים על פני הבמה . ואולם האולפן מועיד לכל אחד מאלה , — כאילו אמרנו — "סטא טיסטים" — תפקיד אופי מוגדר . בשביל כל אחד מהם הומצאה ביוגרפיה דמיונית . דמות א , ' למשל , שנולדה במדבר , בתו של נסיר בדואי , אהבה את אוייב שבטה , נחטפה , נכלאה בהרמון , שם פגשה את דמות ב . ' דמות ב , ' שנולדה חירשת אילמת , לא הכירה לא את אביה ולא את אמה , נמכרה לשפחה , וכן הלאה . כל זה מעוצב עד לפרט הזעיר ביותר . כמה מפרשיות חייהן של הדמויות אי וב' הנזכרות לעיל מבוצעות על ידי חברי האולפן תוך כדי לימודיהם על דרך האלתור , כדי להגיע לעיצוב טיפוס שופע חיים . הכלל הוא , כפי הנראה , כזה : אם אתה שחקן , הרי על כל אחת מן ה"נפשות הפועלות" להיות לך , כביכול , בחזקת מכר , שחייו ידועים לך מעצם ימי ילדותו , שעברו כולם לנגד עיניד ; עליך להכירו עד כדי כך , שתוכל להבין , כיצד הוא יגיב על מקרה זה או אחר — גם אם היו אלה מקרים , שבהחלט לא ניתן לצפותם מראש במחזה . כשאתה עוקב אחר עבודתם , אתה נוכח לדעת איזו בדיה מגוחכת היא לטעון , כי השיטה ה"מוסקוואית" מחניקה ומדכאה את הכשרון האישי . להיפר , דווקא בהדרכה כזאת נפתחים אופקים חדשים להשראה אישית , כי איפיונ 1 של כל טיפוס אינו מונופולין של הבמאי . בהמצאת ה"ביוגרפיות , " שעליהן דיברתי , משתתפים כל חברי הלהקה . האחד מציע את גירסתו , השני משלים אותה באפיזודה חדשה , השלישי מוצא , שאין היא מתקבלת על הדעת , הרביעי מגן עליה , מלאכת ההפקה מעניינת עד למאוד ; אם ניישם אותה לגבי העולם האנושי המורכב של ארץ ישראל , העתיקה והחדשה כאחת , חזקה על התחלה זו שתניב תוצאות עשירות ביותר . ידידי האולפן מדברים עליו כעל "הבימה" שניה לעתיד לבוא . חושבני , שאין זה נכון . יש להן לשתי הלהקות משימות שונות לחלוטין . התיאטרון העברי ברוסיה יכול למלא רק תפקיד משלים . הקהל שלו מקבל את מזונו התיאטרלי הרגיל ממקורות אחרים ; לכאן הוא בא רק כדי לחוות רגשות לאומיים נעלים בתחום האמנות . זו שליחות עצומה כשלעצמה , לא פחות חשובה משליחותו של כל תיאטרון אחר . ואולם משימתו של תיאטרון

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר