שלוש שנותיו של האדון סמואל [א]

עמוד:48

של יפו ותל אביב למושל המחוז נאמר : "בעיר נוצרה אווירה הקוראת לפשע , נותנת לו תוקף ואפילו מקדשת אותו . החדירו בפשוטי העם את האמונה , שאין בדעתה של הממשלה להגן על היהודים ברצינות . רוצחים ושודדים מתפארים בגלוי במעלליהם . " עם זאת נעשו שני יוצאים , מן הכלל לגבי הנוהג שבאי הענשה . שמו של המפקד היהודי מרגולין , אשר לו , אל נכון , חייבת תל אביב את הצלתה , נרשם ב"ספר השחור , " וכעבור זמן מה הושעה מתפקידו . ואף המייג'ור ז'ן , ( Jeune ) מנהל הנמל , הקצין הנוצרי היחיד , מצוייד באקדח , הגן על "בית החלוצים" מפני המון ומפני אנשי המשטרה שהדריכו את ההמון הזה , גם שמו נרשם ב"רשימה השחורה" והוא הושעה מתפקידו כעבור חודשים מספר . ( 5 חקירת הפרשה הופקדה , כפי שכבר נאמר , בידי מר קרמאק . נוסף על כך מינה האדון סמואל לשם חקירת הסיבות הכלליות למאורעות ועדה בת שלושה אנשים הכפופים לו . הדו"ח שלהם פורסם באוקטובר . 1921 זהו חיבור פולמוסי נגד הציונות , בלוויית ציטוטים מן ה"טיימס" ו"ספר קרן היסוד" שיצא לאור בלונדון , שממנו משתמעת הקביעה שהיהודים פעלו "באותה מידת אכזריות כערבים , " וכן , כי הנכבדים הערביים השתדלו להרגיע את הרוצחים , כי התנהגות הצבא היתה נפלאה , ובייחוד — כי הסיבה העיקרית לפרעות נעוצה בפירוש שניתן לציונות כפי ש"קיבלו הערבים מן המפרשים היהודים . " למסמך זה צורף מברקו של האדון סמואל , בו הוא ממליץ על הדו"ח של הפקידים הכפופים לו , ואשר הוא עצמו מינה לחקור את תוצאות מדיניותו , והוא קובע שהדו"ח הוא "סקירה עניינית מאוד וללא משוא פנים . " ( 6 עוד לפני שיצא דו"ח זה לאור , פורסמה הצהרתו של האדון סמואל מיום 3 ביוני . 1921 אף על פי שהיא פורסמה בו זמנית גם באנגליה , יכול אני לערוב לכם , שהיא חוברה מאל"ף עד תי"ו בירושלים . קוויה הכלליים זכורים לכל : אף לא מלת גינוי אחת כלפי הפורעים , אף לא מלת איום אחת בדבר הענשה על פי החוק ; לעומת זאת גינוי הציונים , המפרשים פירוש רחב מדי את הצהרת באלפור , ובשל כך מבטיח השלטון לצמצם את העליה . ד ) לאחר מכן מתחילה שנת מדיניות , שבעטייה נעשתה ארץ ישראל 5 אליעזר מרגולין , ( 1944-1878 ) איש צבא וחלוץ בארץ ישראל , מפקד הגדוד העברית ה 39 במלחמת העולם הראשונה . לאחר פיטוריו עקב היחלצו להגנת יהודי תל אביב ויפו בפרעות 1921 חזר לאוסטרליה . לפי צוואתו הועלו עצמותיו לקבורה ברחובות ב . 1950

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר