|
|
עמוד:18
כבר נפתרה — , ' יצא ה'ראזסוויט' חוצץ נגד אשליה זו שאין לה כפרה 1 והיום די לרפרף על העתונות היהודית בארץ ישראל ובגולה כדי להיווכח , מי צדק . " יתכן כי בשאלה אחת במדיניות הציונית כמו נועד עליו על 'ראזסוויט' במיוחד להתייצב בעקשנות נגד ה'רבים ; ' כנגד האמונה הילדותית בכך , שאת השקט בארץ ישראל , שבלעדיו אין להעלות על הדעת אפשרות של עבודה יצרנית , ניתן לקנות במחיר כמה מילות חיבה או כמה מענקים הניתנים בעיתם . 'ראזסוויט' הציג לעצמו את המשימה להסביר , כי סדר ושלום בארץ התיישבות אפשר להבטיח רק על ידי קיומו של משמר ברזל מוצק , שהודית לו יהא השימוש באלימות פיסית בלתי אםשרי , ואשר צורתו האפשרית היחידה , היעילה וההולמת , תהא זו שבה עול השמירה מוטל על כתפיו של המתיישב עצמו . " ואולם יתכן , שמכל המסורות של 'ראזסוויט , ' המסורת הפופולארית פחות מכל ברחוב היהודי היום היא סיסמתו הדמוקראטית . המושג 'דמוקראטיה' נהפך למושג של לעג , כמעט למלת גידוף . על מנהג זה שבאופנה , כמו על מנהגים אחרים , אין בדעת ה'ראזסוויט' לוותר . התנועה הלאומית שואבת את כוחה מן ההמונים ; אין לה ולא יהיו לה מוסדות , חוץ מאלה , שנבחרים על ידי ההמונים ויכולים להיות מוחלפים על ידיהם מחר . 'ראזסוויט' מקדם בברכה , בשמחה וביקר , את אלה , הרוצים ליטול חלק בשיקומה של ארץ ישראל ; אך הנתיב אל הסמכות מוליך דרך קונגרס הנבחר באורה דמוקראטי , תמיד דרך הקונגרס , ואך ורק דרך הקונגרס . " כל זהו איננה מסורתו של ה'ראזסוויט' בלבד ; זוהי גם מסורתה של יהדות רוסיה . נתגאינו בה — אף שלא החנפנו לה — כאשר היא היוותה את הכוח הראשי בשדה הפעולה ! היום , כשהיא הרוסה , ואימפרסיוניזם עלוב , ה'ראוי לדמעה ולשנינה , ' מחה את עצם זכרונה מרשימת אלה , שבהם מן הראוי להתחשב , אנו גאים כלפנים בהשתייכותנו אל יהדות רוסיה . לא ניתן לרסק את נתזיה המפוזרים ; נזעיקם להנחית מהלומת מחץ ולהדוף התקפה בכוח מלוכד , משום שאנו מאמינים בכוח החיים והרוח , והעתיד הקרוב ביותר יוכיח את צדקתנו " . בפעם הראשונה מתנוססת בכותרת העתון סיסמת הרוויזיוניזם : "מטרת הציונות היא : ארץ ישראל בתור מדינה יחידה משני עברי הירדן . " על ראשיתו הצנועה של "ראזסוויט" בפאריס מספר יוסף שכטמן בביוגרפיה שלו על ז'בוטינסקי . זמן מה שכנה המערכת בעליית הגג של דירתו של ז'בוטינסקי . צעירה , שידעה לתקתק במכונת כתיבה רוסית , התנדבה לעבודה בלא שכר , ובמרוצת חצי השנה הראשונה טרח והוציא ז'בוטינסקי את העתון בכוחות עצמו . כוח שקידתו היה עצום ותנובתו מרובה . עט קל היד . לו וריכוז מופלא . ד"ר שלמה מוריאל ( מאירוביץ , ( לשעבר מזכיר המערכת , סיפר , איך היה ז'בוטינסקי נוהג לעיתים להתיישב בקצה השולחן , בחדר בו רעשו בני אדם בעבודתם ובשיחם , ולפניו מכונת כתיבה ( הוא לא נזקק מעולם לשיטת הכתיבה ה"עיוורת" ואף לא השתמש בכל אצבעות ידיו , ( או שהיה כותב את מאמריו בכתב יר , בקלות יתירה ובחפזון רב ; מעודו לא נהג להעתיק את הטיוטה המתוקנת , אלא שהיה מגיש את היצירה לדפוס כנתינתה הראשונה , בתיקוני קולמוס מועטים לאחר קריאת ביקורת רפרפנית , תוך מחיקת שורה או מספר מלים פר . ושם . רעש הסובבים אותו , כאמור , לא הפריעו מעבודתו . ועל דרך ההומור החביבה עליו היה פונה לפעמים לבני החבורה המצויה בחדר ושואלם , אם נקישות מכונת הכתיבה שלו אינן מפריעות להם . כך כתב את רוב מאמריו , הפובליציסטיים כבדי המשקל והפליטונים המשעשעים במשובתם , ומובן ,
|
|