|
|
עמוד:16
בתחילה לא חשב עדיין איש על התארגנות פוליטית ברוח דברי הביקורת שהשמיע ז'בוטינםקי . נהפוך הוא , העתונות היהודית בכמה ארצות התייחסה מתוך מורת רוח ניכרת אל השקפותיו יוצאות הדופן שהועלו בגדר "דעת יחיד" ונשאו אופי של צלילים צורמים בתוך תזמורת אחידה . אך , מטבע הדברים , נמצאו לו לז'בוטינסקי גם אוהדים , שזכרו לו את חסד פעילותו המבורכת ברוסיה , אף הסכימו עקרונית לביקורתו . ב 2 בפברואר 1923 נתכנסה קבוצת ציונים בברלין והביעה את מחאתה על היחס העולב שמגלים כמה עתונים יהודים כלפי ז'בוטינסקי , והביעה את אמונתה שהוא יחזור במהרה אל המחנה הציוני , ולשם כך החליטה לייסד "ברית של ציונים אקטיוויסטים . " בינתיים החל ז'בוטינסקי לפרוס לפני קוראי ה"ראזסוויט" את עיקרי תורתו המתגבשת והולכת לאור נסיונותיו בשנים האחרונות — פרשת מאבקיו להקמת הגדוד , המשטר הקולוניזאטורי בארץ ישראל , היחס לבריטניה ולעושי דברה בירושלים , התנגדות הערבים , פרעות ירושלים וייסוד ההגנה העצמית , המאסר בעכו וראשית הידרדרותו של מפעל ההתיישבות היהודי לנוכח מדיניות הנסיגה של ההנהלה הציונית . במרוצת מאבקיו במסגרת ההנהלה הציונית , שעם חבריה הוא נימנה , היה סיפק בידו לעמוד על טיבם של קובעי המדיניות הציונית ועל הלד רוחט , ועל סמך לקחים אלה הוציא את מסקנותיו והצביע על דרך התיקון בטרם פורענות . מאמריו הפרוגראמאטיים של ז'בוטינסקי ב"ראזסוויט" בשנת 1923 ובראשית 1924 היוו את הבסיס לניסוח "מדיניות ציונית חדשה . " הוא דן בצדדים השונים הכרוכים במאמציו של ד"ר וייצמן להרחיב את "הסוכנות היהודית , " והצביע על סכנת ההסתאבות הצפויה לציונות בעקבות הכנסתה של ה"גבירוקראטיה" הלא ציונית אל ההיכל הציוני . ( כזכור , עלה בידו של ד"ר וייצמן להגשים את תכניתו , למול התנגדות חריפה , רק בשנת , 1929 ובסופו של דבר , אם לדון על פי התוצאות , היתה תכניתו זו תכנית נפל והמאמץ — מאמץ שווא ( . הוא הרחיב את הדיבור על פרי הביאושים שהניבו שלוש שנות משטרו של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל , ואשר המיטו על המפעל הציוני אסונות רבים ויצרו תקדימים מסוכנים שהתנקמו בעבודה הציונית לעתיד לבוא . מדיניותו של סמואל הוליכה את הציונות אל נתיב החיסול , ומה שלא עשה הנציב העליון עשה ד"ר וייצמן , שהביא לקיצוץ בשאיפות הציונות משום דבקותו בעיקרון הנדוש , שלפיו "הפוליטיקה היא אמנות האפשר , " עיקרון שהיה לפועל יוצא של מדיניות ויתורים ונסיגה . בכמה ממאמריו ניסח ז'בוטינסקי בבהירות מושגי יסוד בפוליטיקה הציונית , כגון התביעה לרוב יהודי בארץ ישראל , משמעותו של לחץ מדיני כלפי מעצמת המאנדאט והצורך בהתמד המיתקפה המדינית , שלילת מעמד "יהודי חסות" ותמיכה בחידושו של הגדוד העברי כדי להפכו לחלק מחיל המצב הבריטי בארץ ישראל , זיקת מוסדות היישוב העברי אל ההנהלה הציונית בלונדון , וכמובן — השאלה הערבית . פתרונו של ז'בוטינסקי לבעיה זו מתמצה בביטוי שהוא עצמו טבע : "קיר הברזל" ( פתרון שהוא העלה לראשונה בנאומו בישיבת הוועד הפועל הציוני בפראג , ב , 1921 ואותו לא שינה אף כקוצו של יו"ד עד סוף ימיו . ( קיצורו של דבר , בשנת 1923 הונחו יסודות האקטיוויזם הציוני ששימשו תשתית למצע המפלגה הרוויזיוניסטית לעתיד לבוא . בסתיו 1923 החמיר מצבו הכספי של "ראזסוויט . " חוג קוראיו נצטמק ונצטמצם בתחום ה"הגירה היהודית הלבנה" בארצות אירופה , ורק עליהם קשה היה , כמובן ,
|
|