|
|
עמוד:15
מחוץ לגבולות רוסיה . על קורות ה"ייברייסקאיה ז'יזן" בתהפוכות הזמן כותב ז'בו טינסקי ב"סיפור ימי" ( בשנת : ( 1934 "הירחון הזה , שאחרי כן נהפך לשבועון , ואחרי כן נסגר כמד . פעמים על ידי הממשלה , גם שינה את שמו כמה פעמים , ועבר מפטרבורג למוסקווה , משם ברלינה , ומשם פאריסה — הוא הוא ה'ראזסוויט' של עכשיו " ... הגענו איפוא לתקופת ברלין של השבועון לאחר שנסגר בפקודת השלטון הבולשוויקי בשנת . 1919 משנתחדש ה"ראזסוויט" בברלין בשנת 1922 הוא נחשב לבטאון הפדרציה של ציוני רוסיה-אוקראינה בחוץ לארץ , ומתוך כך שיקפו עמודיו את דעות משתתפיו , שהשתייכו לזרמים שונים במחנה הציוני . ההנחיה האידיאולוגית של העתון בכללותה היתר , נתונה לוועדת המערכת , שהורכבה מששה חברים , נבחרי ועידת הפדרציה , שנערכה בברלין בספטמבר . 1922 שלמה גפשטיין נתמנה לעורך ויוסף שכטמן למזכיר המערכת . ארבעת החברים האחרים היו : חיים גרינברג , אביגדור יעקבסון , מתתיהו הינדס ומ . אלייניקוב . כל עוד היתד , תמימות דעים לגבי הדרך הנקוטה בידי ההנהלה הציונית להגשמת המטרה , התנהלו גם ענייני ה"ראזסוויט" על מי מנוחות , וחילוקי הדעות , שהובעו מפעם לפעם על ידי משתתפיו , לא היה בהם כדי להפר את האחווה הרעיונית שהיתר . שרויה בין חברי המערכת בינם לביו עצמם , ואולם לאחר שהגיש ז'בוטינסקי ( ב 18 בינואר ( 1923 את התפטרותו מן ההנהלה הציונית , ובעיקר בשל פרישתו מן ההסתדרות הציונית גופא , נפערה תהום המחלוקת . זו היתד , תסמונת ראשונה של המשבר בציונות שנתן את אותותיו לשנים הבאות . ז'בוטינסקי הסעיר את דעת הקהל בביקורתו הנוקבת והוא תבע במפגיע מן ההנהלה הציונית שינוי בכיוון . הוא התריע על הסכנה האורבת ל"בית הלאומי היהודי" ולמפעל הציוני מן השאננות המאפיינת את מדיניותו של ד"ר חיים וייצמן . ז'בוטינםקי דרש , כי תיקבע עמדה ברורה ונחרצת לגבי המשטר הבריטי האנטי ציוני בארץ ישראל וקרא למאבק עקשני על הזכויות הלאומיות תוך התנערות בלתי מםוייגת ממדיניות הפיוס . בין חברי מערכת ה"ראזסוויט" הסכימו להשקפותיו של ז'בוטינסקי רק גפשטיין ושכטמן , אף על פי שגם הם היו מוכנים לסמוך ידיהם רק על עקרונותיו האידיאולוגיים הבסיסיים והסתייגו מגישתו הטאקטית ; הם חלקו על פרישתו מן ההסתדרות הציונית , שהיתה יקרה בעיניהם ונשאר , עליה את חותמם של הרצל ונורדאו . חיים גרינברג לא נטל חלק פעיל בוועדת המערכת ולא הביע את יחסו להשקפותיו של ז'בוטינםקי לכאן או לכאן , ואילו שלושת חברי המערכת הנותרים התנגדו להשקפותיו ולשיטותיו . בתוך כך פנו עורך העתון ומזכיר המערכת אל ז'בוטינסקי , הביעו באוזניו הסכמה לקווים הכלליים של המהלך הציוני המותווה על ידו והציעו לו להצטרף למערכת . בתחילה דחה ז'בוטינסקי את הצעתם , הואיל ובאותו שלב לא ניתן היה לשנות את הרכב המערכת , ולהשתתף ב"מאבקי פנים" לא היה הוא מוכן . אף על פי כן נמשך המשא ומתן על הצטרפותו חדשים ארוכים , ומשנתייגע ז'בוטינסקי מן הציפיה הממושכת , כתב לאחד מידידיו : "עוד מעט יימאס לי לשבת בטל ; אז , או שאשכח הכל , או , להיפר , אייסד עתון משלי . " לבסוף הושג הסכם , לפיו נעשה ה"ראזסוויט" שופר לעמדותיו המדיניות של ז'בוטינסקי , וב 1 ביולי 1923 נשתנה הרכב המערכת . הצטרפו אליה יוליוס ברוצקום , ישעיהו קלינוב , ישראל טריווש ומיכאל שווארצמן , ואילו מ . הינדס וא . יעקבסון התפטרו , וכעבור כמה חדשים הלך בעקבותיהם גם ח . גרינברג עם צאתו לארה"ב .
|
|