|
עמוד:10
שהיה לבעליו הסדר קבוע עם המשטרה , תמורת שוחד , ולימים הוסדרה ישיבתו של ז'בוטינסקי רשמית בתור "לבלר מעתיק" במשרדו של סורין . שלמה גפשטיין , חבר המערכת וידידו הקרוב של ז'בוטינסקי מני אז , מתאר את הפגישה הראשונה של ה"חאליאסטרה" ( מלה פולנית , שמשמעה "כנופיה , " ובשם זה נתכנתה חבורת הצעירים שישבה על אובני יצירתו של הירחון ) עם האורח מאודיסה : " פתאום , בבוקר אחד , התפרץ אל המערכת ממש בסופה וסערה אדם צעיר ... בעל עיניים שחורות , יפות ובולטות , פנים מביעים נכונות למאבק , בת צחוק שובה לב , בלא משקפיים , אף לא משקפי מצבט , ועטור בלורית מרהיבת עין " ... ב 1 באוקטובר 1907 נעשה הירחון לשבועון ונקרא בשמו החדש ישן — "ראזסוויט , " ולעת הזאת כבר נהפך לבטאון רב השפעה ורב השראה , שופר לציונות הרוסית ולוחם מלחמותיה ברחוב היהודי . תוך הסתייגות מן ההתארגנות הקרתנית , נוסח אגודות " תחום המושב" טרח השבועון לעצב את המחנה הציוני ברוח תנועה אירופית רבת תנופה לשחרור לאומי . המערכת היתה לבית היוצר של עיקרי אידיאולוגיה ובה נתלבנו גם דרכי הטאקטיקה החדשה . המלחמה על נפש היהודי , ובייחוד על נפש הנוער היהודי , ניטשה עם יריבים משמאל ומימין , עם מתבוללים ועם חברי ה"בונד , " עם טריטוריאליסטים , סיימיםטים , חסידי הזרמים הסוציאליסטיים למיניהם והיידישיסטים . שני אנשים במיוחד היוו מעין אבני פינה לעתון הלוחם , האחד היה אברהם אידלסון , הוגה דעות , המורד . והמדריך של כל החבורה , ה"מוח" היוצר של הציונות הרוסית באותה תקופה , והשני — ז'בוטינסקי , שהצטיין בכשרונו המזהיר בכתיבת מאמרי פולמוס , בביקורת מוחצת על סמך הגיון נוקב . כל שעמד ועבד במחיצתו של אידלסון התפעל מגודל אישיותו , מצניעותו , מבקיאותו בהוויות היהדות ובמדעים הכלליים , מספקנותו המבורכת , שהיתה אצלו בחזקת סגולה בדוקה להעמקת ההגות ולירידה אל השיטין . "בטוחני , " כותב ז'בוטינסקי ב"סיפור ימי , " "שלא אגזים אם אומר : לתאר את ערכו של אידלסון לא תספיק המלה ' כשרון' — על מפתן הגאונות עמד האיש הזר . " . הוא היה המבוגר בין חברי המערכת והיה להם בבחינת סוקראטס יהודי . "אידלסון פרץ בשבילנו פרצות אל תבל ומלואה , " כותב ז'בוטינסקי ב"םפר אידלסון , " ו"הראה , ששום כותל אינו כותל , שום אכסיומה אינה אכסיומה ; הראה לנו את הבורות והפחתים בדרך הגדולה , שבה צועדים עמים , והבינונו בעצמנו , שבדרך כזו לא נעבור בתלת האופנים שלנו . במשך חדשים מספר של פעולה משותפת הביא אותנו לידי אבסורד והכריחנו להתחיל מבראשית — והכל בלי הטפת מוסר ודברי כיבושים , פשוט בהדבקת מחשבתו העוקצנית בלבד . " בקיץ 1905 הוזמן אידלסון , שישב אז במוסקווה , לשמש עורך "ראזסוויט" בפטרבורג , ולימים הגיע לבירה הרוסית גם שלמה זלצמן ועליו הוטל תפקיד ניהול העתון מתוך שקודם לכן נתמחה בהוצאת ספרים ועתונים . עשר שנים , עד לסגירת העתון בידי הבולשוויקים בעקבות מהפכת אוקטובר , 1917 עבד זלצמן בהנהלת השבועון , ופעלו נשא פרי . בתקופה זו עלתה תפוצתו מאלפיים ל 30 , 000 ומעלה מנויים . בספר זכרונותיו " ) מן העבר ( " מעלה זלצמן על נס את המסירות והאידיאליזם שפעמו בלב כל עובדי העתון , שנסתפקו בשכר סופרים סמלי ועשו לילות כימים לשפר את רמתו , להרחיב את יריעת כתבותיו , לשקף את המתרחש בכל קהילות ישראל ולשמש חוליית קשר ביניהן . בימי שיא פריחתו עלה בידי סוכני העתון הנלהבים למלאכתם להפיצו באלפיים נקודות יישוב , קטנות וגדולות . "כסמל למסירות זו , " מציין בעל
|
|