|
|
עמוד:75
קווי מדיניותו . הצ"ח ובית"ר נועדו לעסוק בפעילות ליגאלית , גלויה , בעוד שהאצ"ל נועד לפעול בחשאי , ומעשיו נשאו אופי בלתי ליגאלי בעיקרו . זיבוטינסקי ניסה למתוח קו מפריד ביניהם , אך לא תמיד ניתן הדבר לעשותו בפועל , שהרי במידה רבה היתה חפיפה ביניהם , הן מבחינת זהות חבריהם והן מבחינת שדה-הפעולה . לימים קמה גם תחרות ביניהם והחלה דחיקת רגליים , ביחוד בפולין . האצ"ל החל כארגון "תאים" לצורך עבודה קונספיראטיבית , ובכך גרם במידה רבה להתרוקנות קנני בית"ר מפעילות שוטפת , מטבע הדברים העדיפו הצעירים עבודת סתר מעבודה גלויה . התפתחות זו לא נראתה לו לז'בוטינסקי , שהחשיב יותר את בית"ר " ) הנעלה במפעלי חיי , ( " וראה באצ"ל רק זרוע מסייעת . הבדלי הגישה בין זיבוטינסקי לבין המפקדים וקובעי הטאקטיקה של האצ"ל בארץ עוד העמיקו לאחר פרוץ מאורעות תרצ"ו ( 1936 ) בשאלת ה"הבלגה . " שוני ההשקפות ביניהם נסב על הצד המוסרי שבבעיה . מפקדי האצ"ל ואנשי השורה הוקיעו את הפחדנות שבהבלגה ודרשו במפגיע להגיב על כל מעשה של טרור ערבי . לטענתם נתפרש היעדר פעולות-נקם-ותגמול בעיני הפורעים כחולשה . ה"מזרח" מכיר ב"מוסד" גאולת-הדם ואין להחיל על המערכה — בחלק זה של כדור הארץ — עקרונות-מוסר שנתגבשו במרוצת הדורות ב"מערב . " ברתחת הדמים , לנוכח קרבנות הרצח , קשה היה גם לכוף על אנשי השורה את משמעת ההבלגה , אפילו בקרב ה"הגנה , " שסרה למרותה של הנהלת-הישוב המבליגה ; ההשלמה עם מסגרות-האבל השחורות שנתפרסמו יום-יום בעתונות , וההסתפקות בגינויים ובהפרחת סיסמאות פאציפיסטיות מובהקות , כגון "הס יעקרו ואנחנו ניטע , " נדמו בעיני שוללי ההבלגה כמורשת-קלון מן הגלות . לעומתם נטה בכל זאת ז'בוטינסקי לתמוך בקו ההבלגה . בתחילה הסביר את עמדתו זו על רקע תכססנות מדינית ? הוא היה סבור שהשלטונות הבריטיים יוקירו את מידת ההתאפקות ויכירו בנחיצות הקמתו של גדוד עברי לצורך הגנת הישוב . אך , כאמור , עיקר התנגדותו היתה מצפונית . המנטאליות האופיינית לליבראל בן המאה ה — 19 היא שהנחתה אותו . הוא התנגד גס למעשים של טרור אישי ולא סמך ידיו אפילו על הצעה לחסל את המופתי שברח בסתיו 1937 מן הארץ בחשאי ומצא לו מסתור בלבנון . בסופו של דבר , גברה בארץ ידם של דורשי הנקם -,ההבלגה הופרה בעקבות פעולת-הטרור המקיפה שבוצעה בירושלים , בפיקודו של דוד רזיאל , ב"יום א' השחור" 14 - בנובמבר . 1937 ז'בוטינסקי החל לחכוך בדעתו אם לא הגיעה השעה לשנות את עמדתו . עדיין היה מצפונו מציק לו , אבל הוא לא היה מסוגל להישאר אדיש כלפי גבורתם של לוחמים צעירים כדוגמת יעקב רז .
|
|