|
|
עמוד:37
במלאכת-ספרות שלו ; הוא תרגם חלק מן "הקומדיה האלוהית" של דאנטה וכן מן ה"מרובעיס" של עומאר כאיים , וכיוצא באלו ענייני שירה . ברם , בכל שעות היום והלילה , וראשית לכל , היתה אוזנם כרויה לשמוע על המתרחש ב"חוץ . " כל שנתחולל בישוב מצא הד רב בין כתלי הכלא ; רגישותם היתה חדה , כחדות תגובתם של " יושבי-מחשכים" בתאים צרים . כל פירור של מידע שהובא או הוגנב פנימה נתפרש לכל פרטיו ודקדוקיו , ופעמים אף קיבל ממדים יוצאי-דופן . ככל שעברו הימים ולא נראה להם אפילו ניצוץ של תקווה באופק לשחרורם הממשמש ובא , כן הלכה ונצטברה המרירות בלבם . ה"מנגינות , " שהבקיעו אליהם דרך החןמות המעובות , לא נשאו חן בעיניהם . דומה היה עליהם שהם נשכחים והולכים מן הלב . ההנהגה הציונית הולכת וזונחת אותם מחמת העייפות שפוקדת אותה . ראשי העם נטשו את חיילי-השורה שנשארו בעורף ונפלו בשבי ! אות ראשון לאדישות כלפי גורל האסירים ניתן לזיבוטינסקי וחבריו כחי באייר , 26 באפריל . יום זה הוכרז מטעם הוועד הזמני והרבנות ליום אבל ושבתון וצום כללי , להביע את מחאת הישוב על מאסר המגינים . הכל נצטוו להיאסף בבתי-הכנסת לתפילה ולתקיעת שופר : "יום תענית ז'בוטינסקי וחבריו" קראו ליום הזה , ועצם תשומת-הלב הסבה לאסירים קורת-רוח והתרוממות הנפש . והנה לפתע חל שינוי : בשעות הבוקר של אותו יום הגיעה לירושלים בשורת סאן רמו ו הצהרת באלפור נכללה כחוזה השלום ובריטניה עתידה לקבל על עצמה את הנאמנות על ארץ-ישראל . ההתרגשות היתה רבה והשמחה גאתה בחוצות ירושלים . אוסישקין דרש לבטל את התענית , כי "אנו שומעים קול שופרו של משיח , של הגאולה הקרובה . " לשמע תרועות העם נעכרה רוחם של האסירים , ובמרוצת הימים הבאים נתלהטו הוויכוחים ביניהם בדבר הדרך שעליהם לבור כדי להגיב על כחש המנהיגים . שני מכתבים , שנכתבו בידי ז'בוטינסקי , הופצו על-ידי חברי "אחדות העבודה" בחוץ . עולה מהם בבירור נימה של כפירה בסמכותה של ההנהלה הציונית הרשמית . ז'בוטינסקי קרא לישוב העברי לנהל את המערכה בכוחות עצמו ולדרוש את פיטורי הפקידים הבריטים האחראים לפוגרום בירושלים בלא רתיעה . " לשבת במאסר — קשה , " הוא כותב , "אבל היינו מוכנים לשבת בתנאים הרבה יותר קשים ובמשך זמן בלתי מוגבל , לו ידענו כי הקהל נלחם אתנו יחד ... אבל אין השפלת ערך יותר גדולה ומעציבה מזו ו לשבת בבית-כלא , בתור שליחי הקהל , בזמן שהקהל שכח אותנו ... מווייצמן מצד אחד , מוועד הצירים מצד שני , אמנם קיבלתם הוראות שלא להמשיך את המלחמה , 'להרגיע את הקהל ... '
|
|