|
|
עמוד:26
— יקומו לו זרובבל ועזרא ונחמיה והעם אחריהם וישובו ויבנוה שנית ; אך העם כי יחרב — " ... ומשום כך ביקש זיבוטינסקי לדעת אם כבר קם בארץ דור חדש שמורך-הלב הגלותי נעקר מלבו , ואם כבר נעשתה העברית ללשון-אם בפי הדור הצעיר . פגישתו עם בני הישוב הישן לא הרנינה את לבו , אך לעומת זאת נתרשם מנוער המושבות . בשני סיפורים שכתב " ) בעל-בית כזית" ו"יהודון ( " סיכם את "מימצאיו ! " הוא נתפעל משני נערים שדיברו עברית צחה והכירו כל שביל ושיח בארץ , שניהם ניחנו בתחושת המולדת , כבטחון עצמי וברגש אדנות . הס גם סיגלו לעצמם את ההכרה שיש להגיב ולהשיב מכה אחת אפיים על כל מכת צר ומתנכל . נסיונו הקצר בארץ העמיק בו את אמונתו בעתיד הציונות . בראשית מאבקו למען הגדוד נתקל זיבוטינסקי בהתנגדותו של הוועד הפועל הציוני . אף-על-פי שהוא עצמו לא נמנה עם חבריו , הוזמן על-ידי ד"ר יחיאל צ'לנוב ואביגדור יעקבסון לבוא לקופנהאגן , ביוני , 1915 לעת מושב הוועד הפועל הציוני . הם התאמצו להניאו מפעולה להגשמת רעיון הגדוד , וויכוחים לוהטים התנהלו ביניהם . הם טענו נגדו ואמרו לו שאם יתעקש ויוסיף לתעמל למען הגדוד סופו "לקבור את המפעל הציוני לנצח . " הוא הציע להם פשרה ; חרף אמונתו בתבוסת גרמניה ותורכיה הסכים לכך שההסתדרות הציונית תכריז על נייטראליותה הגמורה ותודיע ברבים שאין לה כל מגע וקשר עם תכנית הלגיון , ואילו הוא עצמו ייצא רשמית משורות ההסתדרות תוך הסכמה הדדית : "לא אפריע לכם וגם אתם לא תפריעוני . " אך הס לא נאותו לקבל את ההסדר הזה ובתוך כך סמכו ידיהם על החלטה האומרת , כי '' הגדוד עומד בסתירה עמוקה לעיקרי הפעולה הציונית ודרשו מכל ציוני ש"לא ישתתף ולא יתמוך בשום צורה ואופן במפעל כזה . " גם אחד העם , שישב באותה עת בלונדון , התנגד לרעיון הגדוד , הן מחמת הסכנה האורבת ממנו , לדעתו , ליהודי ארץ-ישראל , והן מחשש לפילוגו של העם היהודי , ואף מאכס נורדאו , שעמו נפגש זיבוטינסקי במדריד , התנגד לרעיון וכתב ( בינואר ( 1916 לחבר ההנהלה הציונית נחום סוקולוב . ? "אני דוחה בהחלט את תכניתו ( של זיבוטינסקי ) שהיא גם דמיונית וגס בלתי רצויה , ואינה יכולה בשום אופן להביא לנו תועלת , אלא , להיפך , עלולה לקלקל מאוד את ענייננו . " בקיץ 1915 ערך זיבוטינסקי את ביקורו האחרון בארץ מולדתו , רוסיה , ואף בה מצא אווירה עויינת . הדי התשואות , שערכו לו המוני מעריציו בשכבר הימים , נדמו ונשכחו מלב , כאילו היה הוא זר ברחוב הציוני . "אחרי שתים-עשרה שנות פעולה לאומית הקיצותי כבלב המדבר . " מעל במת יבנה , בית-הכנסת הציוני באודסה , הכריזו עליו שהוא בוגד . אפילו בני הדור הצעיר חששו לבוא ולברכו , ורק אחד מהם העז לעשות כן , ואמר לו במנוד-ראש ! "לא כדאי להציל
|
|