3 הגדוד העברי

עמוד:25

מרחיקה-לכת כל כך במציאותו ובתודעתו של עם ישראל ? — היהודים והרעיון הצבאי ! הרי בנפול בר-כוכבא הקיץ הקץ על מסורת הקרב בישראל , ומני אז , דומה , עמד מהלך ההיסטוריה היהודית בסימן סיסמת-הדורות ; "לא בכוח ולא בחיל , כי אם ברוחי . " וכי יסכון היהודי הנרפה , שקומתו נכפפה תחת נטל שנות הגלות הארוכה , לחדש את מורשת הגבורה בישראל , ואף לאחוז בנשק ? גס עצם הרעיון שבהצטרפות למחנה מדינות-ההסכמה נראה בעיני העסקנים הציוניים מופרך מיסודו / פיזורו של העם היהודי מחייב אי-הזדהות עם אף אחד מן הצדדים , הנייטראליות כפויה עליו על-פי הגיון מצבו . ועיקר הסכנה נשקפה , לדעתם , לישוב העברי בארץ-ישראל ( כ 85 , 000- נפש בקירוב בעת ההיא . ( כיצד יתכן להפקירו לזדון לבם של התורכים העריצים שיבקשו להיפרע ממנו בעטיה של התחברות אחיהם אל האוייב ! זיבוטינסקי כפר בקיומה של סכנה כזאת 1 הוא היה משוכנע שניתן להעביר את רוע הגזירות , שהתורכים עלולים לתכנן לגבי הישוב העברי , על-ידי הרמת קול זעקה ומחאה , אפילו התורכים יצטרכו להתחשב בדעת-הקהל הנאורה בעולם : "אני כשלעצמי חושב שארץ-ישראל איננה ארמניה , " ומכל מקום לא היה זיבוטינסקי מוכן לכך , שעקב תחושת הסכנה תיכבלנה ידי הציונות . אין לעשות את הישוב בן-ערובה לכל המפעל . יש לראותו בבחינת "חיל-חלוץ מדיני , " וכידוע , פעמים נאלץ חיל-חלוץ לסבול אבידות כבדות . "אנו שולחים לו את ברכתנו וממשיכים בדרכנו . " זהו מבחנו האמיתי של אקטיוויזם המיוחד לתנועת שחרור . הנוער בארץ-ישראל . על צביונו של הישוב העברי ועל טבע כניו עמד ז'בוטינסקי עוד לפני מלחמת-העולם . למן היום הראשון , בו החליט להשקיע עצמו רובו ככולו במערכה למען הציונות , נשא את נפשו להכיר את נושא החזון הציוני , את ארץ-ישראל , לתהות על מהות אוכלוסייתה ותנאיה ולעמוד על צרכיה . בסתיו 1908 באה לידו ההזדמנות לערוך כה ביקור ראשון ולעשות בה כמה שבועות . בסיוריו לאורכה ולרוחבה עמד מיד על שממונה " ) מראש תבור ראיתי מדבר פרוע , עמק יזרעאל ( " ועל ה"יש" הציוני הדל המצוי בה . ברם , בחושו הנאמן הבחין , כי אפילו בממדיה המצומצמים של תנופת הבניין יש הרכה מן הדמיון : יום אחד הוליכו מאיר דיזנגוף , ידידו מאודסה , לתל חולות חשוף ואמר לו , כי שם יקום בקרוב פרבר יהודי ליפו — תל-אביב , העיר העברית לעתיד לבוא . רוחו לא נפלה מכל מה שראה . הארץ היתה שרויה עדיין בחורבנה , אך מקובלת היתה עליו מימרתו הנודעת של אחד העם : "ארץ כי תחרב , והעם עודנו מלא חיים וכוח

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר