|
|
עמוד:23
3 הגדוד העברי מלחמת העולם הראשונה היתה מפנה מכריע בחייו של זינוטינסקי . ההנהגה הציונית עמדה על פרשת דרכים , נבוכה בבלי-דעת לאן לפנות . קהילות ישראל היו שרויות כשני המחנות הלוחמים , משני עברי המיתרס — ב"מדינות-ההסכמה" ( רוסיה , אנגליה , צרפת — ארה"ב הצטרפה אל המחנה הזה רק באפריל ( 1917 וב '' מדינות-המרכז , " הנתונות לשליטתן של גרמניה ואוסטריה - הונגריה . יהודי רוסיה ואמריקה היו ברובם פרו-גרמנים , לא מאהבת המשטר הפרוסיאני , אלא משנאת משטר הדיכוי של הצאר . ועוד זאת : לפי ההרגשה הכללית שרווחה בקרב היהודים היה מובטח מראש נצחונה הסופי של גרמניה . ערב המלחמה היה זיבוטינסקי שרוי בדכאון . דומה היה עליו כי מאבקו במסגרת הציונית הגיע למבוי סתום » היה צורך בטלטלת-סערה כדי להזיז את ההנהגה הרשמית מקפאונה . ימים אחדים לאחר פרוץ מלחמה ( אוגוסט ( 1914 בא למוסקבה והגיע להסכם עם עורך "רוסקאיא וידומוסטי" — עמוד-התווך של הליבראליזם הרוסי — לשמש כתב-מלחמה של העתון בחזית המערב . הוא יצא לשליחותו בספטמבר וסייר ברוב מדינות צפון אירופה ומערבה , וכן בצפון אפריקה . מאמריו נכתבו בכשרון רב וסיפקו לקוראיו תיאורים רבי עניין מבחינה צבאית ומדינית כאחד . ברם , גס באותה מערבולת מתנחשלת חיפש זיבוטינסקי את " הנקודה היהודית , " וזו אכן נתגלתה לו באקראי , בהבזק שהוא עצמו לא ציפה לו . בהגיעו לבורדו — מקום -מושבה של ממשלת צרפת שעקרה מפאריס — קרא הודעה רשמית על הצטרפותה של תורכיה למלחמה ( ב 30 באוקטובר ) לצידה של גרמניה . נראה היה לו מיד כי באה לה לציונות הזדמנות היסטורית שאסור להחמיצה . חלילה לה לציונות לנקוט עמדה נייטראלית במלחמה שבעקבותיה ייקבע גורלן של מדינות ותנועות שחרור . עקב מלחמות מתחוללות תמיד תמורות מדיניות מפליגות . אין שום הצדקה לתנועה לוחמת " לשבת על הגדר" ולהמתין ל"שעת-רצון" ולחסד לאומים . רק מי שמשתף עצמו במערכה זוכה ליהנות מפירות הנצחון . ברור היה לו , כי המטרה הראשית של המלחמה תתמקד בחלוקתה של תורכיה , וכי המאבקים הדיפלומאטיים שלאחר המלחמה יסובו על חלוקת ירושתו של "האדם החולה . " כאיצטגנינות-לב שלו הוא חש בבירור , כי גרמניה עתידה לנחול תבוסה והקיסרות העותמאנית תתפרק . ואם אמנם רצונה של התנועה הציונית להימנות עם מקבלי השכר ולהסב אל "השולחן הירוק" בוועידת-השלום לעתיד לבוא , עליה לייסד גדוד עברי שיתייצב בחזית ארץ-ישראל .
|
|