|
|
עמוד:21
להשריש מושגים לאומיים , אחרת יעמוד הילד היהודי בפני קרע רעיוני ויתכסה בכעין "פיצול האישיות . " ההצעה היתה מהפכנית , ומשום כך , מובן , שלא היתה מקובלת על רוב המנהיגים היהודים . אפילו ראשי המדברים במחנה הציוני — אוסישקין , גרינכוים , זלטופולסקי וד"ר קלוזנר — ראו את זיבוטינסקי כ"בעל דמיונות , " והוא נשאר בודד במערכה . ... " להלחם הוכרחתי בעד הרעיון הזה לא נגד המתבוללים , חלילה , אלא נגד ציונים כמוני ... לשטות , לפטפוט , ליפיליטוף חשבו את תביעתי זו . כחמישים עיר ועיירה הרציתי אותו הנאום : 'שפת התרבות העברית ; בעל-פה למדתי אותו , כל מלה ומלה , ואם כי אינני מחשיב ואינני אוהב את הנואם שבי , אך הנאום הזה הוא היחידי שבו אתפאר עד סוף ימי . " כ 200 אלף איש שמעו את נאומו זה , ואולם מגדר הזיה לא יצאה הצעתו . הוא המשיך במלחמתו גם בוועידת צירי רוסיה לקונגרס הציוני ה 11 ב 1913 ( הוא עצמו לא היה ציר לקונגרס הציוני הזה . ( אחרי ישיבה סוערת ודיונים מייגעים נעתרו לו צירי הוועידה וברוב קטן סמכו ידיהם על הנחותיו . רוב המנהיגים הציונים הצביעו נגדן , ומכל מקום לא הוקם גוף רשמי לביצוע ההחלטות , ונמצא שהצעתו לא יצאה מכלל שאיפה ערטילאית . כעבור עשר שנים בקירוב הוכחה צדקתו של ז'בוטינסקי בהיווסד רשת רחבה של בתי-ספר עבריים מטעם חברת "תרבות . " ה"הזייה" נהפכה למציאות . האוניברסיטה העברית ועוד מאבק זומן לו לזיבוטינסקי כאותם הימים . הרעיון לייסוד אוניברסיטה עברית בארץ-ישראל הועלה , כידוע , עוד בקונגרס הציוני החמישי בבאזל , ב , 1901 אך הצעה מעשית לביצוע התוכנית הוגשה על-ידי ד"ר חיים וייצמן רק בקונגרס הציוני ה 11 בווינה . הרעיון קסם לזיבוטינסקי ובנפש חפצה נצטרף לוועדת הפעולה . הוטל עליו לעמוד בראש מערכת התעמולה למען האוניברסיטה ברוסיה , ובעת ובעונה אחת הקדיש מאמצים רבים לתכנון האוניברסיטה ולאיסוף מידע על מהותן ונסיונן של כמה אוניברסיטאות במערב אירופה . ואולם עוד בראשית הדרך נתגלעה מריבה אידיאולוגית לגבי תעודתה של האוניברסיטה , ובני-הפלוגתא היו ד"ר וייצמן וז'בוטינסקי . הראשון , שהיה חסידו של אחד העם , היה סבור שהאוניברסיטה צריכה להיות מוסד מחקר בשביל חבר מצומצם של אנשי-מדע , ואילו זיבוטינסקי היה סבור שיש להקים מוסד לימודים מעשי לצרכי הנוער היהודי המתדפק על דלתות האוניברסיטאות ברוסיה ונתקל במכשול ה"נומרוס קלאזוס . " אם תרצו , עלו
|
|