|
|
עמוד:14
2 תנופת פעולה בקרב יהדות רוסיה העשור 1914 — 1904 היה רצוף פעלתנות ציבורית רבת-היקף בחיי ז'בוטינסקי . הוא הגיע בשנים אלו לשיא כושרו בשדה העתונאות הפובליציסטית והתעמולה הציונית שבעל-פה . כל-כולו הקדיש עצמו לשירות הרעיון הציוני ולעשיית נפשות לתנועה , ובכל שעסק השקיע חום-נעורים ומאמצים שלא ידעו ליאות . הוא נעשה ל '' בן-בית '' בכל קהילות ישראל שב"תחום המושב" — זה יס-האנוש , למוד-הסבל וידוע-המצוקה , שהקיף ששה-שבעה מיליונים נפש . הוא למד לאהוב את בני עמו אף שלא חסך מהם את שבט-ביקורתו בהצביעו על מגרעותיהם וחולשותיהם , והם נמשכו אליו כבעבותות-קסם , התפעלו ממקוריותו אם גם לא תמיד שעו לעצותיו . כזכור לא צמח זיבוטינסקי ולא נתגדל בתוך עמו 1 קרקע גידולו היה מחוץ ל '' גיטו' , וכאשר נתייצב במערכה למען אחיו הביא עמו נכסי-מוניטין שרכש לו במידה רבה במחנה הלא-יהודי . כשרונו העתונאי הוציא לו שם רב בקרב קוראי העתונות הרוסית הכללית . '' אלטלינה '' נעשה לחביב הקהל . הוא היה אמן הפליטון והצטיין בקלילות כתיבתו , בסגנונו המבריק , בשנינות ההומור שלו ובהגותו הדקה שירדה למעמקי הנפש . דרך התבטאותו היתה אופטימית : הוא השקיף על החיים בעד אספקלריה של עליצות , אפילו כאשר נדרש לנושאים כבדי-משקל . בכך היה שונה מהרצל , שאף הוא , כידוע , היה פליטוניסט מזהיר וקנה לו אוהדים לרוב בקרב קוראי ה'ינייה פרייה פרסה ' של וינה . רוחו של הרצל היתה נכאה ודרך כתיבתו המעודנת שיקפה במידה רבה את האווירה הסנטימנטאלית הקודרת שאפיינה את סוף מאה ה . 19- ז'בוטינסקי לעומתו קיבל את הנחת-היסוד שלפיה העולם נדון בטוב . החיבה שרחש לו קהל-הקוראים היתה מרובה כל כך , עד כי עורכי העתון הסכימו מרצון שלא לכבלו ולהתיר לו חופש ביטוי גמור ; הוא היה רשאי לכתוב על כל נושא שעלה על רוחו — מדיני , חברתי וספרותי , להביע את דעתו בגילוי-לב על עניינים השנויים במחלוקת , להתערב בפולמוסיהם של בני-הלאומים השונים של קיסרות רוסיה , בלי להסתיר , כמובן , את זהותו הלאומית שלו עצמו . לא אחת הזדהה במפורש — "אנחנו היהודים' .
|
|