הקדמה

עמוד:8

מעצימה . בפרק השביעי מובהרת גישת ההיוועצות המעצימה על מאפייניה הייחודיים . הפרק השמיני מוקדש להצגה עיונית של המושג "העצמה . " לאחר תיאור ההתפתחות ההיסטורית של תיאוריות ההעצמה מובהר מושג זה על שתי משמעויותיו - העצמה כמודל עיוני והעצמה באוריינטציה ערכית , ומובא תיאור של האלמנטים המרכיבים את ההעצמה ברמה האינדיבידואלית וברמה הארגונית . בשלושת הפרקים הבאים מתוארים הרכיבים שהסינתזה ביניהם עשויה ליצור תהליך המיצים את המשתתפים בו . מאפייני המפגש המיצים מוצגים בפרק התשיעי , תוך התייחסות למהות הסמכות , הכוח וההשפעה שבהיוועצות המעצימה בהשוואה לגישות אחרות . גורמים מקדמים וגורמים מעכבים הקשורים למייעץ או למתייעצים בתהליך ההיוועצות המעצימה - כמו ציפיות והעדפות , תופעות של מתח וגילויי התנגדות - נידונים כאן בהקשר הספציפי של סוג זה של היוועצות . בפרק העשירי מתוארים יחסי הגומלין ההדוקים בין התרבות הארגונית של בית הספר לבין ההיוועצות המעצימה . באמצעות המודל העדכני של שיין מוצגים אשכולות המרכיבים הבסיסיים של התרבות הארגונית של בית הספר ומתוארים מאפייניו הדרושים לשם קיום שיטתי של מפגשי היוועצות מעצימה . בפרק האחד עשר , הסוגר שער זה , מוצגים מאפייני המייעץ המעצים . מודגש בו השילוב החיוני שבין "חוכמה מקצועית" ואמונה עזה באידיאולוגיית ההעצמה ובתיאוריה של ההעצמה לבין תכונות , ידע , כישורים ומיומנויות . באמצעות מצרף סינרגטי של כל אלה אפשר לייצור את האינטראקציה הבין אישית ההולמת את תהליכי ההעצמה . בשער הרביעי על חמשת פרקיו מובאים "קווי המתאר" של המהלכים השכיחים בתהליך ההיוועצות המעצימה . בכל אחד מאלה מתרחשים תהליכים תוך אישיים ובין אישיים הקשורים לתוכן הספציפי של הסיטואציה ומושפעים ממנה . תהליכים שכיחים אלה מתוארים בשער זה בקצרה , תוך הבחנה בין המייעץ והתהליכים התוך אישיים שהוא עשוי לחוות לבין המשתתפים והתהליכים התוך אישייס שלהם , והבחנה בין ה " מה" וה"איך , " כלומר בין התוכן לתהליך . תיאורים אלה מבהירים כי תחושות מתח ואי נחת הן תחושות טבעיות וצפויות במהלך ההיוועצות , וכישוריו המקצועיים של היועץ המעצים אינם מתמצים רק בהכלתם של רגשות אלה , אלא גם ביכולתו לשקף אותם בנינוחות , להתעמת איתם בתבונה ולהפוך אותם לאנרגיה חיובית , מקדמת ומעצימה . בשער החמישי והאחרון מובאות שלוש סוגיות חשובות , שלדעתנו מן הראוי להעלותן בקרוב על סדר היום של אנשי מקצועות הסיוע , אם כי סוגיות אלה אינן ייחודיות להיוועצות המעצימה , שהיא מוקדו של ספר זה . הבסיס הערכי אידיאולוגי של ההיוועצות המעצימה מחייב ביתר שאת את איש המקצוע להיות בעל יושרה מקצועית גבוהה . משמעה של זו לעניינינו הוא שההיוועצות המעצימה במיטבה יכולה להיעשות רק על ידי איש מקצוע שקיבל הכשרה מבוססת בשיטת התערבות זאת ; שהוא בעל רגישות גבוהה לסטנדרטים של האתיקה ; והמקפיד להעריך כל העת את יעילותן והשפעתן של ההיוועצויות שאותן הוא מנחה . פרק שבעה עשר מוקדש לסוגיות הקשורות לאתיקה של ההיוועצות , שלא זכתה עדיין

רמות


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר