|
|
עמוד:12
וקליניקוס , קשה היום להתעלם מהמשקל האינטלקטואלי של השאלות הפילוסופיות והתרבותיות שמעלה השיח הפ"מ וקשה שלא לראות את ההשפעה הגוברת של רעיונות אלה - בכל תחומי החברה והתרבות , לרבות בתחום החינוך . ישעיה ברלין , למשל , טוען כי שוב אי אפשר להאמין בהנחה הבסיסית של מאתיים או שלוש מאות השנים האחרונות בדבר כושרה של התבונה האנושית לתפוס את האמת האובייקטיבית ולקדם באופן ליניארי את האדם ואת החברה . חייבים להודות , כי התבונה האנושית מוטרדת היום יותר מתמיד בשאלות שאין בכוחה לדחותן על נקלה . לפני שנדון בהשלכות השיח הפ"מ בתחום החינוך , אנסה לסכם את הרעיונות הנראים לי מרכזיים בשיח זה מבחינת השפעתם על החינוך , ואת נקודות התורפה שלהם , כפי שהן נתפסות בעיניו של כותב שורות אלה . מהו פוסטמודרניזם ? אם להתעלם בדיון שלנו ממשמעויות מיוחדות של הפ"מ בספרות ובאמנויות , אפשר לציין בשיח הפ"מ ארבעה מאפיינים שיש להם נגיעה כלשהי בחינוך : א ) ספקנות קיצונית ביחס למדע ולתבונה האנושית . ב ) שלילת כל רעיון אוניברסלי ואבסולוטי . ג ) שלילת ההגמוניה התרבותית המערבית והסקסיסטית . כיבוד אחרות ופלורליזם . ד ) שקיעתו של האני האוטונומי . יש , כמובן , קשר לוגי בין ארבעת הרעיונות האלה , שכן כולם שוללים את היסודנות , ( foundationalism ) את הפילוסופיה התבונית , שהיא הנחת היסוד של כל התרבות המערבית בשלוש מאות השנים האחרונות . א . ספקנות קיצונית ביחס למדע והתבונה האנושית יש הרואים ( כמדומני בצדק גמור ) בשלילה הטוטלית שנוקט הפ"מ
|
|