|
|
עמוד:12
קרובות אין ההבטחה של השנים המוקדמות מתמלאת . בני נוער רבים עוזבים את בית הספר כשהטעם המר של התבוסה בלבם , מבלי שרכשו לעצמם , ולו רק במידה המניחה את הדעת , אותם כשרים בסיסיים הנדרשים על ידי החברה , ועוד הרבה פחות מזה הפכו לאנשים הנהנים מהפעלתה של אינטליגנציה יוצרת . הבעיה היא אפוא להבין כיצד עלול דבר שהתחיל כה טוב להסתיים תכופות באופן כה גרוע . לנוכח בעיה זו מתחילים האנשים בהכרח לתהות , האם לימודי בית הספר באמת התחילו בצורה כה טובה כפי שנראה הדבר , או שמא הזוהר של השנים הראשונות טומן בחובו את צלה של האפלה שלעתיד לבוא . כך נוצר עתה לחץ לשינוי הקצה הנמוך של המערכת , וקיימת סכנה ממשית כי לחץ זה יוליך לשינוי שיהיה בבחינת נסיגה חמורה . במאמר במוסף החינוכי של ה"טיימס" מה 24 ביוני , 1977 מזהיר אותנו קארל היינז גרובר מפני האיוולת שבהשלכת כל מה שהשגנו עד עתה . הוא מזכיר לנו אותם הישגים , בציירו בצבעים חזקים את הניגוד שבין בתי הספר שלנו לבין בתי הספר היסודיים שביבשת אירופה , אותם הוא מתאר כמקומות מחמירים ונוקשים , שבהם הופכים את הילדים , מן ההתחלה , לחולי חרדה , ולו רק בשל הפחד מפני כשלון . ודאי שאסור לנו לחזור לכך . אך לאחר שהאזנו לאזהרתו של גרובר ואנו ערים לסכנה של אבדן הישגינו הקיימים , עדיין חייבים אנו לשאול את עצמנו האם מה שאנו עושים הינו טוב דיו . כי הבעיה המרכזית בעינה עומדת . אין להכחיש כי למרות דאגתם הנאורה של בתי הספר היסודיים שלנו לאושרם של הילדים , הופכים לימודי בית הספר , בדרך זו או אחרת , לנסיון אומלל בהחלט לרבים מילדינו . תלמידים רבים מאוד יוצאים מבתי ספר אלה כשהם מצוידים בצורה גרועה לקראת החיים בחברתנו , והם מודעים לכך היטב . לפיכך , או שהם רואים עצמם כטפשים משום שנכשלו , או שמתוך נסיון מוכן להתגונן מפני הודאה מעין זו הם מתייחסים לפעילויות שבהן נכשלו כאל פעילויות מטופשות . בכל מקרה אין הם מעוניינים בשום דבר נוסף בתחום זה . כיצד נוכל להצדיק תקופה ממושכת של שירות לאומי המסתיימת בצורה כזאת י נסיון בית הספר הוא לרוב נסיון בלתי מאושר גם למוריהם של ילדים בלתי מאושרים . לגביהם , מכל מקום , הקביעה שהתלמידים הם טפשים היא הקביעה המגוננת . בקושי קיימת עבורם האפשרות לקבוע כי הדברים שהם מלמדים הם טפשיים , משום שאם כך הוא , כיצד יוכלו להצדיק את העובדה שהם מלמדים אותם ? נראה כי האפשרות האחרת היחידה היא הקביעה שהם עצמם נכשלו . החברה בשלמותה — או למצער אותו חלק מן החברה האחראי לקביעתן ולקיומן של המטרות החינוכיות — יכולה להסיק אחת משתי המסקנות המתגוננות שלהלן : או שהילדים בחלקם הגדול הם אמנם טפשים ללא תקנה
|
|